במסכת סוטה (דף ב' ע"א) בפירוש רש"י ד"ה ועד אין בה דנה. רש"י מסביר ומעלה בו מעל ושכב איש אותה ואין מעיד בדבר אלא זה. עכ"ל. וכן בכל המהלך כאן ובדיבור הבא משמע שודאי נטמאה, וכמו שמבואר בגמ' לקמן.
ולא הבנתי איך מבינים מהפסוקים שהיא ודאי נטמאה, הרי אנחנו מדברים על אחת שבעלה חושד בה ורוצה לקחת אותה לבדיקה, וגם בפסוק כתוב "או עבר עליו וכו והיא לא נטמאה" דהיינו כל מה שלמדו ממנו שהיא ודאי נטמאה זה רק צד אחד של הספק של הבעל, ובאמת אף אחד לא יודע שהיא נטמאה ובגלל זה הבעל הולך לבדוק אותה במי המרים, וכיצד הגמ' לוקחת צד אחד של הספק ואומרת שיש עד שהיא נטמאה וודאי נטמאה, כי אם כן אז בכלל שלא ישקה אותה אלא יגרשה כי היא ודאי נטמאה.