במסכת בבא קמא (דף ל ע"ב): לימא כתנאי: שטר שכתוב בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית דברי רבי מאיר וחכמים אומרים גובה את הקרן אבל לא את הרבית. פירש רש"י: שיש בו רבית. שכתוב בו שלוה ברבית. עד כאן.
שמעתי מפי חכם, למה רש"י הוצרך לכתוב שכתוב בו שלוה ברבית, משום שהיינו טועים ומסברים שיש בו רבית פירושו שטר שכתוב עליו שראובן הלוה לשמעון 1200 שקל וצריך שמעון להחזיר לו 100 שקל בכל חודש, אבל האמת שראובן לא נתן לשמעון אלא 1000 שקל ו200 אלו הם רבית אבל לא כתוב בפירוש שלוה לו ברבית ואז איך בית דין יכולים לקנוס את ראובן שכן הוא יכול לטעון שלויתי לו 1200 שקל ואז אין רבית בענין, על זה הוצרך רש"י לכתוב שכתוב בו שלוה ברבית דהיינו שכתוב בפירוש שראובן לוה לשמעון 1000 שקל וצריך שמעון להחזיר לראובן במשך שנים עשר חודשים כל חודש 100 שקל. עד כאן שמעתי.
ולעניות דעתי נראה לפרש שהיינו טועים ומסברים שיש בו רבית פירושו שטר שכתוב בו שראובן הסכים עם שמעון לתת לו 1000 שקל וצריך שמעון להחזיר לו 1200 שקל אבל הכל כתוב בלשון עתיד ואז איך בית דין יכולים לקנוס ראובן שכן הוא יכול לטעון כל מה שכתבנו היה בלשון עתיד אבל כשמסרתי לו הכסף אמרתי לו בפירוש שבנתיים חזרתי בתשובה ואל תחזיר רק 1000 שקל אבל שמעון מצא הזדמנות שלא לשלם גם את הקרן על זה הוצרך רש"י לכתוב שכתוב בו שלוה ברבית דהיינו שכתוב בפירוש שראובן לוה לשמעון 1000 שקל וצריך שמעון להחזיר לראובן במשך שנים עשר חודשים כל חודש 100 שקל.
האם הפירושים שכתבתי הם דברי אלוקים חיים? או רש"י התכוין לדבר אחר?