שאל את הרב
print
אא
הנה הראו לי בספר אור ההלכה על הלכות שבת לרבי דוד כהן מבית שמש. ושם בהקדמה על ל"ט מלאכות כתב שיש מחלוקת מה דעת הט"ז (סימן שט"ז סק"ג) לעניין מה שהתיר לסגור תיבה שהתעופפו משם זבובים בשבת ושזה ספק פסיק רישא. וכיוון שבזבובים אין מין הניצוד הריהו כאינו מתכוון... האם כוונת הט"ז רק בדרבנן (שאחרי הכל מיירי שם בצידת זבובים והוא דרבנן) או גם לדאורייתא.
וכתב עוד שיש סתירה בדברי המשנה ברורה, שבסעיף קטן ט"ז כתב שהט"ז הכריע להתיר ספק פסיק רישא בדרבנן דוקא ואילו בב
אור הלכה הבין שסובר הט"ז שאף בספק פסיק רישא בדאורייתא מותר וטרח שם בבאור הלכה ליישב דברי הט"ז והביא לו ראיה מהרמב"ן.

וכן ציין שיש סתירה בדברי מרן הרב עובדיה, שביחווה דעת (חלק ה' סימן ל"ז) כתב שיש להעמיד דברי הט"ז בדרבנן כיוון שמיירי בזבובים כנזכר, ושכן הביא בילקוט יוסף. ואילו ביביע אומר (חלק ד סוף סימן ל"ז) כתב שהט"ז מיירי אף בד
אורייתא, שכתב שם על דברי המשנה ברורה כך: אמנם מש"ש בשם הט"ז המעיין יראה שסיים בדרבנן רק לחיזוק העניין אך מעיקר הדין כוונתו בכל אופן (אין זו לשונו המדויקת בלשון המעטה, רק כך זכור לי ואין הספר כרגע לידי). עד כאן תוכן דבריו.
ואני הקטן רציתי לגשת ללמוד העניין ואמרתי אולי יעזרו לי מן שמייא ליישב דברי הרב עובדיה יוסף והמשנה ברורה. ולעניין הרב עובדיה בספריו אכן נאמרו דברים הפוכים אך לעניות דעתי לקרוא לכך סתירה איז זה מן האמת! שהרי בין היביע אומר הנ"ל ליחוה דעת יש כ-19 שנה וודאי מרן חזר בו מהבנתו בדעת הט"ז ומשנה אחרונה עיקר וכמו שכותב הילקוט יוסף, ומסתבר שבגלל זה הביא דווקא משם ל
הלכה כדרכו בקודש. (מה גם שההבנה בדעת הט"ז לא משנה כהוא זה מהפסק שביביע אומר, שאף אי נימא שדעת הט"ז בדרבנן דווקא מ"מ הרב עובדיה גם מיירי שם לעניין ריסוס ליד זבובים והוא מדרבנן). ולענין המשנה ברורה חשבתי ליישב שבבאור הלכה כתב לעניין מה שהט"ז חידש וזה גם בדאורייתא. ואמנם במשנה ברורה התייחס דוקא להכרע של הט"ז שזה מדרבנן ולא למהלך הלימודי בו חידש דינו. וזה קצת מדוקדק מלשונה שכתב בבאור הלכה מה שחידש הט"ז ואילו במשנה ברורה כתב מה שהכריע הט"ז (אין אלו לשונותיו ממש לדקדק מהם, אלא כך הוא בזכרוני, לצערי הספרים אינם לידי).
ואע"פ שהרב עובדיה יוסף ביביע אומר הבין שדעת הט"ז בד
אורייתא וכמו שנזכר מ"מ כבר כתבתי שחזר בו. וכאן הסתבכתי כי למעשה נבצר ממני מחמת זמן (וגם לקוצר דעתי, שהלשון שם קשה) לעיין בט"ז כראוי .
מה גם שנתקלתי לראשונה בדברי בנו של המשנה ברורה בספר קיצור תולדות החפץ חיים (עמוד מ"ב) וזה לשונו: "... בא מר אבי לבקרני ואחרי משא ומתן בינינו הציע לי אבי להשתתף במלאכתו בחיבור השו"ע כו' לישב בביתי ולעסוק בהלכות שבת בעיון גדול והוא יסמן לי סימני השו"ע שצריך אני ללמוד ולעיין ולברר ולהעלות בכתב את אשר הגה רוחי הן בפירוש השו"ע והן בבי
אור הלכה וכמעשהו הוא, ולשלוח אליו הקונטרסים והוא יחזור עליהם ביחד עם חתנו הר' צבי והטוב בעיניהם יבחרו ויעלה אותם בכתביו וכו'. וקבלתי עלי אז את העבודה הכבדה אשר אכלה כל עתותי מבלי להתעניין בשום לימוד אחר ושלחתי אליו פרי מחשבותי בכמה וכמה סימנים. אמנם בכמה סימנים אחרתי לשלוח אליו והוא בזריזותו הגדולה קדמני וגמר בעצמו הסימן ונשארו מעשי ידי אצלי, אמנם חלק היותר גדול בהלכות שבת חיבר מר אבא בעצמו או למד עם חתנו הר' צבי אם כי אין מאמרי מיועד לחידושי תורה רק לתאר ולספר לדור דברי ימי אבי, אף על פי כן אעיר בכאן את הקורא התורני כי בשביל שהכתבים לא יצאו תמיד מעט אחד, נמצא לפעמים סתירות שהרב המחבר לא עמד עליהם יעיין התורני במשנה ברורה סימן שי"ח סקי"ד שכתב אבל במוצאי שבת מותר מיד וכו', ובסימן שכ"ח סקס"ג כתב ומה שנשאר למוצאי שבת אסור אפילו לחולה בעצמו. ע"ש. וסיבת הדבר הוא שבסימן שי"ח הוא מיסודו של מר אבא והוא אחז בשיטת הרא"ה וכמו שהעתיק הרמ"א ביו"ד סוף סימן קי"ג להלכה, ובסימן שכ"ח הוא כתב ידי ואנכי העתקתי להלכה שיטת הרשב"א שחולק על הרא"ה עיין שם בסוף סימן קי"ג בט"ז ובנקודות הכסף והפרי חדש שם הכריע כהרשב"א וכן העתיק בחיי אדם..."
ונשתוממתי חדא שעתא ולא ידעתי מנוח, וכי מתי נדע מתי הסתירות דורשות יישוב ומתי אלו סתירות ממש מחמת הנזכר ע"י בנו? וגם אם הישוב שלי יכול להיות נכון יתכן בכלל שבאמת זו סתירה ותו לא? וכיצד יש לנהוג בזה? לכ
אורה נראה שבשביל לפסוק הלכה צריכים ליישב הסתירות מה גם שיתכן שהן סתירות ותו לא כי בנו לא פרט לבד ממקום אחד וכי בכל מקום שיש סתירה לא נפסוק הלכה או נחמיר? ואולי בעצם כן ראוי להחמיר במקומות הנ"ל?
אחר כך נתקלתי במאמר של אביהוד שוורץ כאן: 
http://etzion.org.il/dk/5770/1209maamar5.html ובו כתב שיש ליישב הסתירות ואין לנו להתייחס לדברי בנו של החפץ חיים (לא בדיוק במילים האלה אך זה מה שיוצא מן המאמר).
כאן שאלותי ובקשותי: 1) האם נכון לומר שהרב עובדיה חזר בו ואין סתירה?
2) האם היישוב שהצעתי בסתירה בדברי המשנה ברורה אפשרי?
3) מה דעתכם על דברי בנו של החפץ חיים והכיצד יש לנהוג אם כן ל
הלכה?
4)מה דעתכם על מאמרו של אביהוד שוורץ בו נכתב בין היתר בשם החזון איש כך "רבי לייב, בנו של מרן החפץ חיים זצ"ל, כתב בכתבי תולדות אביו, שהיה הוא מסייע לאביו בכתיבת ספר "משנה ברורה". וכתב לעניין מה שמצאנו סתירה בספר משנה ברורה, כי בסימן שי"ח סידר החפץ חיים בעצמו, ובסימן שכ"ח סידר בנו. ואמר רבינו (= החזון אי"ש), שלא ייתכן לומר כן, וברור שכל מה שיש בספר משנה ברורה עבר עליו החפץ חיים בעצמו, ולא סמך על אחרים".

הרב אהרן מאזוז

1. לפי הנראה יש סתירה בין יביע אומר חלק ד' (סימן לז אות י') שכתב שהמעיין בט"ז יראה שמעיקר הדין סבירא ליה דכל ספק פסיק רישיה הוי כדבר שאין מתכוין לספק אם יעשה מלאכה בפעולה זו ושלא כהמשנה ברורה שכתב בשם הט"ז להקל בזה בדרבנן, ובין מה שכתב ביחוה דעת חלק ה' (סימן כ"ט עמוד קמ"ג בהערה) שיש לומר בדעת הט"ז דמיירי בצידת זבובים דהוי מדרבנן. וצריך לומר שחזר בו. אלא שיש ליישב כוונתו שהט"ז סתם דבריו ובאמת שאפשר שכוונתו להתיר אף בדאורייתא אלא שאפשר גם להעמיס בכוונתו שלא נתכוון להקל אלא בנדונו דהוי דרבנן. ובכל אופן אי אפשר לומר בשם הט"ז שכתב להתיר משום דהוי ספק פסיק רשיה במלתא דרבנן, שבאמת הוא סתם דבריו, ומשמע דסבירא ליה להתיר בכל ענין. וזו כוונת מרן זצ"ל ביביע אומר הנזכר.
2. מה שכתבת בדברי המשנה ברורה, אינו מובן, שהרי נותן טעם להכרעת הט"ז. ואינו הכרעת עצמו. אלא א"כ נאמר שהמשנ"ב לא דקדק כל כך ועיקר כוונתו שהט"ז הכריע להקל דהוי ספק, והמשנ"ב מוסיף שבדרבנן יש להקל בזה וכמו שביאר בביאור הלכה שבדרבנן לכולי עלמא שרי דהוי ספיקא דרבנן.
3-4. איני מבין מאי נפקא מינה בזה, שאם יש סתירה בדברי המשנה ברורה ואי אפשר ליישבה, אפשר כדברי בנו שכנראה אין כאן טעות אלא אלו דברי בנו, וכשהחפץ חיים ישב ועיין בדבר העלה אחרת. או שנאמר שחזר בו. ואם אפשר ליישבה וודאי שגם אם מקום אחד זה מדברי בנו הכל היה למראה עיניו, ויש ליישב דבריו שלא יסתרו זה את זה.

שאלת המשך:

מה שהשיב הרב שליט"א בסעיף 2 - מעולם לא אמרתי שזו הכרעת המשנה ברורה, וזו לשוני: "ואמנם במשנה ברורה התייחס דוקא להכרע של הט"ז" - הרי שכתבתי שהמשנה ברורה כתב את הכרעת הט"ז. ואילו בביאור הלכה שפלפל ליישב דברי הט"ז לענין דאורייתא נחית לעניין מה שרצה לחדש הט"ז (או מה שמשמע מדבריו) ולא מה שהכריע להלכה וכמו שכתב הרב עובדיה זצוק"ל ביביע אומר הנ"ל: "אמנם מש"ש בשם הט"ז המעיין יראה שסיים בדרבנן רק לחיזוק העניין אך מעיקר הדין כוונתו בכל אופן" (שוב זו לשונו מזכרוני) והיינו שהמשנה ברורה הבין שעל אף שמובן מהט"ז גם לעניין דאורייתא מ"מ הבין שהכריע להלכה רק בדרבנן.
ורציתי  בתשובתי להוסיף שזה לכאורה ניתן לדקדוק מדבריו בביאור הלכה שכתב לעניין מה שחידש הט"ז (פירוש ולא מה שהכריע) ובמשנה ברורה כתב שהכריע הט"ז.

הרב אהרן מאזוז

מה שביארת דבריך לענין ביאור המ"ב שמעולם לא אמרת שזו הכרעת המ"ב וכו', הנה על זה ממש היתה הערתי, שהמ"ב כותב את הכרעת הט"ז וטעם הכרעתו כאילו הטעם לקוח מדברי הט"ז, ובאמת טעם זה אינו לדעת הט"ז. ואם באנו ליישב כוונת המ"ב צ"ל שלא דקדק כל כך בדבריו וכמו שכתבתי.
לא הבנת את תשובת הרב? שאל שאלת בירור
לשאלה הבאה >
< לשאלה הקודמת
!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0