שאל את הרב
print
אא
אני הייתי נוהגת תמיד לגרוב גרביים בצבע בז', לפני כשנתיים שמעתי הרצאת חיזוק בחשיבות לבישת גרביים שחורות, וקיבלתי על עצמי כך לנהוג מאז ועד היום, אתמול נודע לי באופן ברור שישנם מקומות שנשים לא הגונות גורבות גרביים שחורות, מאז ששמעתי אני פשוט לא מסוגלת לגרוב גרביים שחורות עד שאדע מהי ההשקפה הנכונה לגבי זה. מה לעשות, לגרוב גרבים בז' 40 דינר או גרביים שחורות ולהתגבר על המחשבות הללו?
 

הרב אליהו מאדאר

לפי דעתנו, אם הגרביים השחורות אינן דקות ואינן שקופות, הן עדיפות על הגרביים שבצבע בז', כי הוא צבע הדומה לעור הגוף, ונדמה לרגל. וכי תעלה על הדעת ללבוש חולצה בצבע הגוף, והוא הדין לגרב, כי הרגל - השוק, צריך שיהיה מכוסה כדינו. וגם עובי ארבעים דינר, לפי הנשמע פעמים שהוא שקוף, וצריך בדיקה. ומה שיש נשים שאינן הגונות שהולכות כך, מה לנו ולהן, אנחנו עושים דבר שהוא נכון ודבר שהוא צנוע יותר, לשמור על צניעות בת ישראל, ולעשות נחת רוח לפני ה' יותר, ומה אכפת לנו אם יש כאלו שמשתמשים בזה בדרך לא נכונה.

    ומכל מקום לפי דעתנו הנכון הוא ללבוש חצאית ארוכה שקרובה לקרסול הרגל, כי עד שם הוא הנקרא שוק והוא ערוה וצריך כיסוי כדין כל שאר הגוף. וכיסוי בגרביים אינו כיסוי מספיק, כיון שהן צמודות לרגל, וכל צורת הרגל נראית, וכל שכן אם הן קרוב לצבע הרגל. ולכן אם הולכת בחצאית ארוכה אין להקפיד כל כך על צבע הגרב, כי הרגל כולה מכוסה כדין. אבל אם הולכת בחצאית קצרה, שחלק מהשוק מגולה, הנכון הוא לילך בגרביים שלא בצבע הרגל, כמו צבע שחור ועבה כפי הצורך. והעיקר לשים מורא ה' בין עינינו, ולעשות דבר ה' כרצונו ברוך הוא.
 

שאלת המשך:

מאוד נהנינו לקרוא את תשובת הרב.
1. האם המנהג כך אצל כלל עדות המזרח או רק ליוצאי ג'רבא?
2. לתועלת קהילתנו נשמח לדעת דעת מרן ראש הישיבה שליט"א בזה, בשביל שנוכל לתלות בישיבה ובמדרשיה ברוב עם הדרת מלך ולהתחזק בעניין.
 

מרן ראש הישיבה

כל דברי הגר"א מאדאר נכונים.
וכך נהגו בג'רבא ללבוש חצאית ארוכה כמעט עד כף הרגל.

שאלת המשך: אורך החצאית.

אם אסור גרביים וצריך חצאית ארוכה אז למה רוב גדולי הדור מתירים גרביים ולא מצריכים כיסוי בכל הרגל, מה טעמם להתיר ?

הרב אליהו מאדאר

הרבה מגדולי הדור שלנו והדור שלפנינו מצריכים להאריך החצאית הרבה כמו שכתבו בזה רבני הבד"ץ העדה החרדית, מזמן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל וכן כתב הגאון משנה הלכות, וכן פורסם בשם מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זצ"ל ועוד.
ומה שיש שהקילו בזה, אפשר שהם הבינו או תפסו כדעת מי שסבר שהשוק הוא מעל הברך, אבל מה שמתחת הברך אינו בכלל שוק ואינו ערוה. וממילא לא היה צריך לכסותו, ולכן הקילו בכל כיסוי אפילו בגרבים בצבע הרגל וכיוצא. אבל כבר נודע שהעיקר הוא שהשוק מתחת לברך והוא בכלל ערוה שאסור בגילוי, כדמוכח מפסוקים מפורשים, ומשניות ערוכות, ופוסקים ראשונים ואחרונים. וכמבואר בשו"ת שבט הלוי (חלק א' סימן א'), יביע אומר (חלק ו' עמוד ק"ץ), סנסן ליאיר (חידושי מסכת מגילה) וברכת ה' (חלק א' פרק ז' סעיף י"א).
וממילא תבין שמה שמרעישים בסמינרים ומקפידים מאוד שלא תלבש חצאית ארוכה,ועושים מדה שלא תעבור כך וכך ס"מ מתחת לברך, הוא שיבוש ואין להן על מה שיסמכו.
וכבר יצאה חוברת "בגדי תפארתך" שביארו הענין באריכות ושם כתבו מהיכן יצאו גרביים אלו, לך נא ראה.
וכל כך היצר סימא עיניהם להתנגד לחצאיות ארוכות, עד אשר אפילו שקצרו כל כך את החצאית ועלו למעלה בר מינן, אין איש שם על לב, ועל זה עוברים בשתיקה. וכבר יש הרבה אברכים יראי ה' שמדברים על זה ופועלים בזה, אשרי חלקם.

שאלת המשך: חצאית עד העקב.

תודה על התשובה! אני מסכים עם הרב, וכן קראתי את החוברת בגדי תפארתך, אבל שאלתי היא איך הרבנים שהרב כתב בתשובה כגון שבט הלוי והרב משה לוי וכן עוד הרבה רבנים לא חייבו חצאית ארוכה עד העקב אע"פ שהם פוסקים שהשוק למטה מן הברך.

הרב אליהו מאדאר

אפשר שפעם היו הגרביים עבות יותר ובצבע שונה, והחצאית היתה ארוכה יחסית אף על פי שאינה מגעת עד סוף השוק, ולכן לא דקדקו בזה כל כך, כיון שסוף סוף השוק מכוסה.
אבל במצב של היום בעוונותינו הרבים, "מדקדקים" לדקק את הגרביים, ו"מדקדקים" לילך רק עם גרביים הקרובים לצבע הגוף, ו"מדקדקים" לקצר את החצאית וכל השוק נראה כגלוי לגמרי, ופעמים יתר מזה, ובפרט כשיושבים בספסל וכיוצא.
וגורם להרהורים וחוסר צניעות משווע, רחמנא ליצלן.
ולכן כל שומר נפשו ירחק מזה, וילמד את בביתו ובחומותיו, לילך כדרך נשים הכשרות וצנועות, ותבוא עליו ברכה.

שאלת המשך:

שמחנו לראות שכבוד הרב שליט"א ציין את החוברת הנפלאה "בגדי תפארתך", ורצינו להודיע אודות הבשורה המשמחת שבס"ד יצא לאור כעת הספר המלא "בגדי תפארתך" והוא ספר מקיף ונפלא ביותר, ומוכיח ששוק הוא החלק התחתון שמתחת לברך ועד הקרסול לכ"ע, כולל דעת המשנה ברורה והפרי מגדים, ומקיף עוד סוגיות בצניעות. וכעת גם נודעה דעתו הברורה של מרן הגר"ח קניבסקי שליטא, שחובה מעיקר הדין לכסות בשמלה או בחצאית עד לקרסול. לתועלת הציבור הקדוש אעתיק הקישור למידע אודות הספר: http://www.keter-malchut.co.il/BigdeyTifartechBook.html

מערכת האתר

חזק וברוך
ויישר כח

שאלת המשך: סתירה בדברי הרב עם פסק מרן ראש הישיבה

מה שכנתב בתשובה זו: https://www.ykr.org.il/modules/Ask/answer/13491 קצת סותר לנכתב כאן ע"י הרב מאדר שליט"א. אגב מה שכתב בספר בגדי תפארתך ליישב דעת המשנה ברורה עם שאר פוסקים לענ"ד דחוק יעויין שם.

רבני בית ההוראה

הדברים כאן אינם סותרים כלל את דברי הרב מאדאר שליט"א. כיוון שהמידה שנתן מרן 20 ס"מ מתחת לברך היא כמעט המידה שנתן הרב מאדאר עד לקרסול (פירוש עד לפיקה הבולטת שבצד הרגל ולא עד לרצפה) ונמצאו דברם שווים. וגם שמרן שליט"א הסכים בתשובה הנ"ל לכל דברי הרב מאדאר. וכמו כן שמרן דיבר על עיקר הדין כפי המבואר בתשובתו ואילו הרב מאדאר כתב את הראוי יותר לעשות. 
ע"ה יעל"ה ס"ט.

שאלת המשך:

יש להעיר ולהאיר בס"ד נקודה שלא התיחסו אליה עד עתה והיא שישנן חצאיות הנשרכות על הארץ ממש, וזה נראה רחובי בנימוסינו עתה ומושך תשומת לב וגם אינו דרך ארץ בגלל הלכלוך הדבק לחצאית. ובזה יש להצדיק הנהגת הסמינרים בהחלט. אמנם מה שעשו גזירה שווה בין זה, לשמלה ארוכה המכסה רוב השוק, הוא מוסכמה חברתית חסרת בסיס הלכתי, כמו שהזכירו מקודם בשם פוסקי דורינו.

מערכת האתר

יש תשובה אחרת באתר שבה מרן שליט"א מתייחס לחצאית זו ומגלה דעתו שאין דעתו נוחה ממנה

שאלת המשך:

הגרש”ז אויערבאך זצ”ל. דעתו הובאה בספר “מעדני שלמה”, בזה”ל: “שאלתי את מרן… האם צריך לעורר את הנשים שם בענין לבישת גרביים. ואמר מרן, שחובת לבישת גרביים (כיסוי הרגל מתחת לברך) תלוי הדבר במנהג המקומות, ובמקום שלא נהגו ללבוש אין לגעור בהן… יש להן על מי לסמוך, שהרי דעת המשנה ברורה דלא הוי שוק”. ומציין למשנה ברורה סימן ע”ה ס”ק ב’, ע”פ פמ”ג משב”ז סק”א, דכיסוי מתחת לברך הוא דת יהודית ולא הוי ערוה בעצם, ובזה מהני מנהג המקום להתירו. ומציין להגרי”ח זוננפלד בשלמת חיים (מהדו”ח ט”ז סק”ח) ואגרות משה חלק ג’ ק’ אות ו’, והגרי”ש אלישיב בקובץ תשובות חלק א’ י”ג. כל אלה סוברים כך! והחזו”א האריך (באו”ח ט”ז סק”ח) וסיים שקשה להכריע בדבר. וכן כתב במנחת שלמה חלק ב’ (סימן ק”ג אות ט”ו): “צריכים ודאי להקפיד שלא לצאת לרחוב בלי גרביים, אבל אין לגעור במקום שההמון הפשוט לא מקפיד על כך”. וכן כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ”ל בשו”ת אז נדברו (חלק י”ד סי’ מ”ח), וראה שם מה שענה לאדמו”ר מזוטשקא. "מה שכ"ק משיג על מה שכתבתי בגרביים אין הצבע מכרעת אפי' כצבע הבשר ממש מותר מדינא.. וגם חשדא אין בזה במקומות שרגילין בזה".

מערכת האתר

מרן גר"ע יוסף האריך להוכיח שדעת מרן הש"ע שחובה לכסות גם את השוק ולבני אשכנז חובה לכסות את החלק העליון וע"ז כתבו הרבנים הנ"ל שאין זה חובה אלא אלא כל מקום תלוי במנהג אולם לדידן בני ספרד דאזלינן בתר מרן הש"ע הוי כערווה לכל דבר 
ומה שהבעיר כבודו ע,מ שכתב מוה"ר שליט"א על סוג הגרבים שהינם שקופות ובצבע העור עצם האיסור הוא כיון שהם שקופות ואם הינם שקופות אז מה הועיל מי שלובשם ועוד שגם הם בצבע העור ולא ראינו נשים שהולכות בביגוד שצבעם כצבע העור ואכמ"ל

שאלת המשך:

שלום רב למרן רה"י שליט"א, יאריך ימים על ממלכתו. זה לשון יבי"א ח"ו יו"ד סימן י"ד: "ובנות הלובשות חצאיות קצרות או שמלות קצרות למעלה מן הברך, צריך להשתדל להשפיע עליהן בדרכי נועם ללבוש חצאיות או שמלות צנועות, באופן שמכסות את הברכים גם בעת ישיבתן". וזהו כדעת רוב גדולי ישראל, שצריך לכסות את הברך ותו לא. וכך גם נוהגות בנות הגר"ע יוסף וכל משפחתו, ורוב הנשים בציבור החרדי הספרדי, והכלל שהברך יהיה מכוסה תמיד (בשעת ישיבה או עליה לאוטובוס וכו') ואין הדבר תלוי בסנטימטרים כי משתנה מחצאית לחצאית לפי הגזרה. וכן האריך בנו הרב יצחק בילקוט יוסף, ככל מה שכתבנו (וכן בקובץ בית יוסף חשוון תשע"ו). ואם נקטינן שמספיק לכסות את הברך בלבד, הרי ברור שכיסוי גרביים הוא חומרא בעלמא כי הוא צמוד מאד. ושם אסר גרביים שקופות (ותמהני מי מבין החרדיות הולכת עם גרביים שקופות) אמנם לענ"ד אם נהיה מנהג בנות ישראל הכשרות ללכת עם גרביים שקופות, היות והענין של גרביים הוא לפי המנהג, ונקטינן שבמקום שלא נהגו אין צורך בהם כלל, ממילא יש להתיר גם גרביים שקופות. והוא הדין "צבע רגל" (וכיצד יהיה צבע רגל אחיד? הרי משתנה צבע הרגל מאחת לאחת).

מערכת האתר

גרביים שקופות אין מי שמתיר 
וכי תעלה על דעתך שכיון שנהגו העם ללכת עם לבוש מסוים זה מכניס אותו לגדרי ההלכה יש מקמות שנהגו הנשים לא לצאת בכיסוי ראש וכי בגלל זה נתיר היום ללכת פרועות ראש ואין לדבר סוף חכים אמרו לנו מה מותר ומה אסור ויש דברים שהם ע"פ מה שנהגו אבל אי אפשר להפוך את הקערה על פיה ולומר שהכל זה ע"פ מה שנהוג 
ולגבי אורך החצאית מרן כתב הוראה כלילית שבחצאיות אלו מותר כיון שאין חשש שיתגלה הברך ומה אתה רוצה שיכתבו לך?
ואכמ"ל.
וואינני מבין יש מצוה לחפש היתרים בדברים אלו???
נניח שהכל מותר וכי אין בזה לאו לפני עיור לא תיתן מכשול ?? בחורי הישיבות אפילו להביט למטה אינם יכולים ?! 
ואכמ"ל וגם אם תשיב לא נוכל עוד להאירך בזה 
תודה

שאלת המשך:

 

 

אמנם בית ישראל הולך לאור פסק המשנ"ב בנושא הזה, אך אי אפשר להתעלם מכל מכלול הראיות שמצביעות בפשטות על העובדה שהשוק הוא החלק התחתון של הרגל. ולאחרונה באמת רוצים להכריח כדברי כת"ר ללבוש גרביים עבות מאוד, או בצבע שחור דוקא, או לכסות עם שמלה ארוכה עד הרצפה. ובספר חו"כ פרק ט"ו ראיתי ביאור מחודש, ואעתיק אותו לכאן (בשינוי קל של השורות הראשונות והאחרונות): כתב הרא"ש (ברכות פרק ג', סי' ל"ז) "אמר רב ששת, שיער באשה ערוה, (פירוש) לנשים שדרכן לכסות שערן, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות מותר לקרות ק"ש כנגדן". כלומר, דעת הרא"ש שאין השיער ערוה בעצם, אלא מדרבנן במקום שדרכו להיות מכוסה ואינו רגיל בו. ולא רק הרא"ש כתב זאת, אלא גם השיטה מקובצת (ברכות כ"ד) לגבי שיער שחוץ לצמתה. וכן כתב המאירי (שם) לגבי שיער הבתולות ושיער שחוץ לצמתה. וכן כתב הרשב"א בשם הראב"ד (שם) לגבי שיער שחוץ לצמתה. וכן כתב הראבי"ה (חלק א' מסכת ברכות סי' ע"ו) לגבי שיער הבתולות. וכן בהגהות מיימוניות (הלכות ק"ש פרק ג' הלכה ט"ז) לגבי שיער הבתולות.

וכן המרדכי (מסכת ברכות פרק ג' רמז פ') הביא דברי הראבי"ה. וכן בספר אוהל מועד (שער ק"ש דרך ה' נתיב ה', והוא אחד מן הראשונים) כתב כן לגבי שיער הבתולות ושיער שחוץ לצמתה, שאין חוששין כיוון "שהוא רגיל באותו שיער". והנה לנו תשעה ראשונים מתנבאים בסגנון אחד. ולא רק לגבי שיער מצינו בדברי הראשונים להתיר מה שדרכו להיות מגולה, אלא לגבי כל שלושת הדברים המוזכרים שם: שוק, קול, ושיער. לגבי שוק, כתב בספר האגודה (מסכת ברכות פרק ג' סי' ע"ג) וזה לשונו: "שוק באשה ערוה, במקום שדרך לכסות". דהיינו שאינו ערווה במקום שאין דרך לכסות. וכן מוכח מתוס' הרא"ש (ברכות דף כ"ד), "שוק באשה ערוה. דלא תימא פעמים שהאשה מגבהת בגדיה ואין דרכה להיות מכוסה, קמ"ל דהוי ערוה". וכן בשיטה מקובצת (שם): "קא משמע לן שאע"פ שפעמים הוא נגלה, דינו כמקום מכוסה שהוא מביא לידי ערוה". ומשמע שהוא ערוה מחמת שרק לפעמים הוא נגלה, ודרכו להיות מכוסה, אבל אם אכן היה דרכו להיות מגולה, אין בו ערוה. וכן משמע מראבי"ה (שם) ומהמרדכי שהביאו, וזה לשונו: "וכל הדברים שהזכרנו למעלה לערוה [דהיינו שוק, קול, שיער] דווקא בדבר שאין רגילות להגלות

אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור, וכן בקולה לרגיל בו". משמע מדבריו שהוא הדין לשוק, שאם יש רגילות בזה, לא חיישינן, אמנם הדגיש דוקא שיער וקול. וכן כתב בהגהות מיימוניות לגבי שיער וקול: "בתולה הרגילה בגלוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור, וכן בקול הרגיל בו". ולפ"ז מתורץ קושיית הב"ח באורח חיים סימן ע"ה, "לאיזה צורך נקט שוק יותר משאר מקומות מכוסין שבה", וביאר דהו"א שמותר כיוון שהוא מלוכלך בדרך כלל, וקמ"ל שאסור. ולדברינו לא קשיא מידי, כי דוקא גילוי השוק תלוי ברגילות, כמו שיער, אבל שאר איברים לא (וכן הזרוע עד המרפק, דינו כשוק עד הברך. וזה מפורש בחידושי הר"ן (שבת ס' ע"א) שמספר בפשטות על מנהג הנשים הכשרות בזמנו, שמגלות זרועותיהן: "והילכך הני נשי דידן דאזלי בזרועות מגולות אסור ליתן אצעדות בזרועותיהן לצאת לרשות הרבים, דהא איכא למיחש דילמא שלפא ומחויא לחבירתה, דהא לא מיגניא בגילוי זרועה כיון דאורחה בהכין"). ולפ"ז מובן מדוע הגמ' בברכות (דף כ"ד) הוצרכה להביא ראיה שהשוק הוא ערווה מהפס' בישעיה, וראיה שהשיער הוא ערווה מהפס' בשיר השירים.

כי מדאורייתא השוק אינו נכלל ב"והיה מחניך קדוש" ואינו ערווה בעצם אלא תלוי ברגילות, וכן קול אינו ערוה בעצם, ומדאורייתא אמנם אסור לאשה לפרוע שערה אבל הוא גזירת הכתוב בלי טעם (או משום קללת חוה, או ע"פ סוד) וגם השיער אינו ערווה בעצם אלא תלוי ברגילות. ובמקום שרגילים בכל הנ"ל, אינם ערווה כלל. אבל אם היה זה ערוה מדאורייתא, לא היה צריך פסוק מיוחד לשם כך. ועיין בספר חזון איש (הלכות ק"ש סי' ט"ז), שכתב "כל הני אינה ערווה בעיקרו, אלא חכמים אסרוה משום הרהור וטרדא" כלומר שכל הפרטים המוזכרים בברכות דף כ"ד שהם שוק קול וערווה, אינם ערווה בעצם אלא מדרבנן אסרום מחמת שרגילים להיות מכוסים ומביאים הרהור. ולכן הסיק להקל בבנות קטנות, אף גדולות מגיל שלוש, כל שגופן קטן ואינו מביא הרהור (ובנדון זה הסתפק אם הלכה כפמ"ג וכמשנ"ב והסיק שקשה להכריע). וכן כתב בשו"ת שלמת חיים (אורח חיים סי' פ"ו) להגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, רבה של העדה החרדית בירושלים, שנשאל "בענין נערות קטנות שמגולה השוק לקרות כנגדן - מש"כ כיון דליכא הרהור לית לן בה כי אם בערוה ממש, ומה דנקרא ערוה. הרי בהדיא אמרו "שוק באשה ערוה" וכאן איירינן בזה".

והשיב: "הרי אמרו גם "קול באשה ערוה", וגם כאן לא למדו כי אם מדכתיב "גלי שוק" וגו', משמע שדרכו להיות מכוסה, וזה אינו ערוה כי אם באשת איש ובגדולה, אבל לענין במקום שאין כאן הרהור לא אמרו". ובהערות שם ציין לה"פנים מאירות", "דכל ערוה דרבנן הוא דוקא היכא דיכול לבוא להרהור", וציין שכן כתב הפר"ח (סי' ע"ג), וזה לשונו: "ומסתברא לי שכל אלו הדינים המוזכרים בכאן... לאו טעמא משום ולא יראה בך ערות דבר, אלא משום דמיטרד ואתי להרהורי". וע"פ הנ"ל הרווחנו טעם לזכות את הגרש"ז אויערבאך זצ"ל במה שכתב בספרו "מנחת שלמה" חלק ב' (סימן ק"ג אות ט"ו): "לענין שוק ידוע שיש סוברים שזה רק הירך, אבל רבו החולקים על זה, ולכן צריכים ודאי להקפיד שלא לצאת לרחוב בלי גרביים, אבל אין לגעור במקום שההמון הפשוט לא מקפיד על כך". וכן בספר "מעדני שלמה", בזה"ל: "חובת לבישת גרביים (כיסוי הרגל מתחת לברך) תלוי הדבר במנהג המקומות, ובמקום שלא נהגו ללבוש אין לגעור בהן. ואף שלרוב הפוסקים הרגל התחתון חשיב שוק וצריך כיסוי, יש להן על מי לסמוך, שהרי דעת המשנה ברורה דלא הוי שוק".

וכוותיה ולא מטעמיה, דהוא זצ"ל סמך על המשנ"ב, וכבר הקיפוהו ראיות רבות לדחות דבריו, ולהוכיח שהשוק הוא החלק התחתון של הרגל, וגם נראה כך בפשטות. אבל לדברינו אתי שפיר, דאע"פ שהוא החלק התחתון, אבל "שוק באשה ערוה" תלוי ברגילות, ובמקום שנוהגות הנשים הכשרות לכסותו רק בגרביים דקים, או שנוהגות לגלותו לגמרי, אין בזה איסור. ואין לפקפק במנהג בנות ישראל הקדושות. וגדולי הרבנים פרסמו דעתם כמשנ"ב שחובה לכסות עד הברך, בכרוז עתיק, מהגר"ע יוסף והגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבאך. אך מאז שפורסם הכרוז הזה, חלה אינפלציה בכרוזים... בתחילה פורסם שהחצאית תהיה 10 ס"מ אחר הברך (ראו צילום הכרוז בספר לשכנו תדרשו). אחר כך פורסם 20 ס"מ. אחר כך פורסם שיכוסה חצי הרגל בין הברך לעקב. ואחר כך כבר פורסם נגד המשנ"ב, וחובה ללבוש שמלה ארוכה עד הקרסול....

רבני בית ההוראה

במחילה אולם לא כאן המקום להתכתבויות מסועופת בהלכה 

אולם לעיקרם של דברים אענה בקצרה

הגמ' הנ"ל והפוסקים מדברים לעניין תפילה וכדו' האם מותר להתפלל כנגד שיער וכדו' ולעניין זה כתבו שזה לפי הרגילות כמו שהתירו (בארצות אשכנז) לקרוא ולהתפלל כנגד שיער המגולה הגע עצמך האם הם ביטלו את  חיוב כיסוי ראש וכן בפוסקים מצאנו עוד דוגמאות כנ"ל. אלא שזה לא נקרא ערווה לעניין תפלה וכדו' אבל בוודאי שיש להקפיד ולכסות ואכמ"ל.

שאלת המשך:

יישר כח גדול לכת"ר על תשובתו, אע"פ שלא היה חייב לענות. אענה ממש בקצרה: הגמ' הנ"ל נפסקה להלכה בשו"ע סימן ע"ה, ואע"פ שעוסק בדיני ק"ש, הרי כל הפוסקים החונים על השו"ע דיברו על יציאה לרה"ר, ועל סמך הראשונים בברכות כ"ד, התירו לנשים להוציא שיער שחוץ לצמתה ברה"ר והתירו לבתולות לגלות שערן ברה"ר (ראה מהר"ם אלשקר סימן ל"ה, יביע אומר חלק ד סימן ג באה"ע). אבל כבודו טוען בצדק, הרי לא התירו גילוי ראש. והתשובה היא שגילוי ראש הוא יוצא מן הכלל, בניגוד לשוק קול ושיער, כי בנוסף לנדון ק"ש בברכות כ"ד, יש איסור גילוי שיער מדאורייתא בכתובות ע"ב, ולכן גם המנהג בכל העולם יהיה לגלות, ולא יהיה בזה ערווה, ולא פריצות, עדיין יהיה אסור מדינא דאורייתא ללא קשר לערווה. באהבה רבה!

מערכת האתר

הערת המערכת: נא לא לשלוח יותר שאלות בירור בנושא זה.

לא הבנת את תשובת הרב? שאל שאלת בירור
לשאלה הבאה >
< לשאלה הקודמת
!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0