מה שכתב הרב שליט"א: "ואולי הוא כדי שיהיו מזומנים אצלו מיד", כעין זה כתב בשו"ת גם אני אודך חלק א' (הספר נמצא בתוכנה החינמית "תורת אמת") סימן ס"ט וזה לשונו: "ובטעם הדבר ראה שו"ת משנת יוסף (ח"ה סימן עג) דיתכן שהוא כדי שיהא מצוי, ולא יפסיק לחפש בשמים, שהרי כבר בירך בפה"ג, ואין להפסיק בין הברכה לשתיה בחינם". ואמנם יש לחלק שלגבי הכוס שכבר בירך מובן הטעם, אך לעניין הבשמים שלא בירך עדיין צריך טעם אחר.
מ"מ בנו בשו"ת שם העיר: "וכעין דברי אאמו"ר שליט"א ראיתי בספר מנהג ישראל תורה (סימן רצו אות ד) שהעתיק מספר תולדות שמואל וזה לשונו: ומה שנוהגין שבשעת ברכת המבדיל לוקחין את הנר הנקראת הבדלה ביד שמאל, לא מצאתי כעת בפוסקים, ואולי הטעם, כדי שלא יצטרך אחר הברכה להפסיק במה שיטול ההבדלה מיד האוחז בו, כי המנהג להסתכל בכוס אחר הברכה קודם שישתה כנגד אור האבוקה, וגם זה לא מצאתי כעת, ומ"מ מנהגן של ישראל תורה היא כידוע. ע"כ. (כולל תיבות ע"כ).
וממה שכתב לגבי הנר: "כדי שלא יצטרך אחר הברכה" מובן שפיר שגם לפני הברכה גם בבשמים ראוי להחזיקם ביד שמאל שלא יצטרך אחר הברכה לחפש הבשמים. ועיין עוד מה שכתב שם לגבי ביאור לשון השלחן ערוך בסימן ס"ח.
ואמנם אמרתי לכתוב גם דעתי בעניין ע"פ מה שכתב הכף החיים (סימן רצ"ו אות מד) מעשה באחד שנטל את הכוס כדי להבדיל ובירך בפה״ג ושתה את הכוס ע"י שכחה קודם שבירך על הבשמים ומאור והבדלה וכו'. עיין שם מה שהעלה להלכה. וא"כ אולי נהגו מחמת כן להחזיק הבשמים כדי שיזכור שיש לו לברך עליהם ולא ישתה בטעות.
ומסתמא יש טעמים ע"פ הקבלה וכמו שכתב המשנה ברורה בסימן ר"ו ד"ה צריך לאחזו וכו' דבדיעבד אם בירך עליו כשהיה מונח בפניו וכו' יצא, ולמרות זאת בד"ה בימינו, כתב: ועל דרך הקבלה אין לתחוב הפרי שמברך עליו בסכין אף שיאחז הסכין בימינו. עכ"ל. אלמא שיש עניין ע"פ הקבלה לאחוז דווקא.