אמנם לענין יין נסך כמאה מחכמי ירושלים לפני כמאה שנה (בשנת תרע"ד) פסקו בכח חרם שכת זו יינם יין נסך (עיין בספר בין ישראל לעמים פרק י"ט סעיף י"ט). אולם מעיקר הדין לענין שאר דברים, צירוף למנין וקבלת עדות, הרי הם כישראל לכל דבר. עיין להרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סימן ע"א) וביד"ו החזקה (פרק ב' מהלכות שחיטה הלכה ט"ז, ופרק ו' מהלכות יסודי התורה הלכה ח'). וכן דעת הגאון רבי עובדיה יוסף והגאון רבי בן ציון אבא שאול, עיין בספר מעיין אומר חלק א' (פרק י"ז סימן צ"ג) ובשו"ת יפה מראה (סימן ה' אות א') ובשו"ת דברי בניהו חלק ט"ז (סימן ב'-ג'). ועיין עוד בשו"ת מאמר מרדכי חלק ב' (סימן כ"ה) בכיוצא בזה שספר תורה שכתבו אחד מכת זו כשר, אלא שיש להוכיח אנשים מכת זו. ע"ש.