הרמב"ן בסוף פרשת נח (פרק יא פסוק כח) בא לתרץ קושיית הראב"ע - למה לא הזכירה התורה את נס "אור כשדים" - וזה לשונו: ואל יפתה אותך רבי אברהם בקושיותיו שאומר שלא סיפר הכתוב זה הפלא, כי עוד אתן לך טעם וראיה בזה ובכיוצא בו (להלן מו טו), אבל הגוים ההם לא הזכירו זה בספרם לפי שהם חולקים על דעתו, והיו חושבים בנסו שהוא מעשה כשפים כענין משה רבינו עם המצרים בתחילת מעשיו, ומפני זה לא הזכיר עוד הכתוב הנס הזה, כי היה צריך להזכיר דברי החולקים עליו כאשר הזכיר דברי חרטומי מצרים, ולא נתבארו דברי אברהם עמהם כאשר נתבארו דברי משה רבינו בסוף. עד כאן לשונו.
ולא הבנתי למה את נסי משה וויכוחו עם החרטומים - הזכירה התורה, ואת וויכוחו של אברהם אבינו עם החולקים לא, והרי צדקתו של אברהם אבינו יצאה לאור ע"י הנס, בדיוק כמו שצדקתו של משה רבינו ע"ה יצאה לאור ע"י הנסים של יציאת מצרים?