האם ישנו מנהג ברור של יהודי ג'רבא שבעת חתימת החתן על כתובת האשה לא יחתום בנוסח "וגם נשבע שבועה חמורה בתקיעת כף" וכו'. מה עושים לגבי כתובות שמצויות בימינו שהן מגיעות כבר מודפסות ומופיע בכל הכתובות הספרדיות נוסח השבועה, האם במקרה כזה על חתן ג'רבאי לבקש מהרב מסדר הקידושין למחוק את הנוסח?
מנהג ג'רבא, תונס, לוב, תימן ואיטליא ועוד ועוד, שהחתן לא נשבע, והוא מיוסד על אדני פז כמו שכתב מרן ראש הישיבה שליט"א בקונטרס מנהגי חתונה אות י"ט (הנדפס בסוף ספר קול יעקב – פיוטים, ובאור תורה שבט ניסן התשמ"ז), וכתב שהגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל היה מעביר קו על נוסח זה (מלבד תיבות ה' ב"ה שהקיפם בעיגול), ועושה קיום בסוף הכתובה. ע"ש. ובכתובות של הוצאת הישיבה – אין נוסח זה כלל. ושם ציין למאמרו של רבי יעקב זר שליט"א בספר ויען שמואל (התשס"א). עיין שם באורך ותרוה צמאונך.
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
אכן כן מנהג תונס וגם מרוקו ועוד לדלג בית יעקב ושיר של יום בראש חודש, אמנם בסידור איש מצליח הביאוהו ע”פ דברי הבא”ח שגם אצלם היה המנהג לדלג והוא שינה את המנהג.
מכיון שהחלק של הנדר שנדרת שהבעל לא ישחק עם ההורים אין בו ממש, כי אדם לא יכול לאסור על חבירו דברים שאינם שלו, גם החלק שנדרת שהוא לא ישחק אתך אינו קיים, וכמבואר כיוצא בזה בשלחן ערוך (יו”ד סי’ רל”ב ס”ז). בקיצור, אין כאן נדר ואין צריך התרת נדרים.
כן כתב בספר למען ידעו דורותיכם (ח”א עמ’ פ”א) שכן נהגו לאכול בימי החנוכה, רק לא כוסמת כמו שכתבתם אלא “קצב” והוא דוחן, וכמו שכתבתם שכך קראו לו בערבית ערישה תעא קאסב.
ז”ל רבנו חננאל: אמר רב יהודה הבודק “אחר שיבער הכל” צריך שיבטל בלבו מה שאינו ידוע לו עכשיו. ע”כ. ובפשטות כוונתו על הביטול של הלילה, כי אז מבטלים מה שלא ידוע, ובבוקר מבטלים גם מה שידוע כידוע. ועיין עוד בספרו של מרן שליט”א ה’ נסי ח”ב עמ’ מ”ג בהערה ותרו”ץ
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.