לכאורה נראה פשוט, שכוונת הפייטן להדגיש את אפסיותו של "יציר החומר", ולכן מציין שתי עובדות:
א. שאין לאדם "השפעה" כלל על ה' יתברך, וגם את מעשה המצוות - אנחנו צריכים ולא הוא.
ב. זמן חייו קצוב ומוגבל, וכל מעשיו עתידים להיות מסוכמים ב"חוברת זכרון" - שכותבים בשמים.
הדברים נראים לי פשוטים - עד כדי שלא הבנתי את הקושיא ולא את ספיקו של מרן שליט"א אולי תבארו לי?