קריאת תהלים ביום ראש השנה

עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.

אכן כן מנהג תונס וגם מרוקו ועוד לדלג בית יעקב ושיר של יום בראש חודש, אמנם בסידור איש מצליח הביאוהו ע”פ דברי הבא”ח שגם אצלם היה המנהג לדלג והוא שינה את המנהג.

יש סידור הנקרא עלי הדס, בהוצאת הרב דוד סטבון שליט”א.

מכיון שהחלק של הנדר שנדרת שהבעל לא ישחק עם ההורים אין בו ממש, כי אדם לא יכול לאסור על חבירו דברים שאינם שלו, גם החלק שנדרת שהוא לא ישחק אתך אינו קיים, וכמבואר כיוצא בזה בשלחן ערוך (יו”ד סי’ רל”ב ס”ז). בקיצור, אין כאן נדר ואין צריך התרת נדרים.

מנהג תונס שהזכרתם איני מכירו, ולא מצאתיו בספר עלי הדס וגם שאלתי יודעי דבר ואינם מכירים אותו, נשמח לקבל מקורות ומה שידוע לכם עליו.

ולגוף השאלה הכה”ח (סי’ קמ”א אות ל”ב) כתב להחמיר גם כשיש קדיש לגבי שני אחים או אב ובנו, ולכן אם נהגו להחמיר בזה יש להחמיר גם אחרי קדיש.

כן כתב בספר למען ידעו דורותיכם (ח”א עמ’ פ”א) שכן נהגו לאכול בימי החנוכה, רק לא כוסמת כמו שכתבתם אלא “קצב” והוא דוחן, וכמו שכתבתם שכך קראו לו בערבית ערישה תעא קאסב.

כמובן שצריך להזדרז כמה שיותר, אך אין חיוב על תאריך מסוים. (רק אם ישכח יהיה בזה עוון ח”ו)

ז”ל רבנו חננאל: אמר רב יהודה הבודק “אחר שיבער הכל” צריך שיבטל בלבו מה שאינו ידוע לו עכשיו. ע”כ. ובפשטות כוונתו על הביטול של הלילה, כי אז מבטלים מה שלא ידוע, ובבוקר מבטלים גם מה שידוע כידוע. ועיין עוד בספרו של מרן שליט”א ה’ נסי ח”ב עמ’ מ”ג בהערה ותרו”ץ

שיעשה אבי הכלה גיור מחדש ויקבל עליו עול תומ”צ

שבועה כזאת אין לה ערך!

לעתיד להקפיד לא להישבע ולא לנדור. ומותר לך להביא בגדים שלך לאחותך.