יישר כח על השאלה המקיפה, אנסה לענות בעזרת ה' באופן כללי:
א). כלי חלב נקי שעברו 24 שעות מבישול החלב שבו, בליעת החלב שבתוכו נפגמת ונפסדת. ולכן אם טעו ובישלו בו בשר, דינו כ"היתרא בלע", ויש קצת "הנחות" בהכשרו, שגם אם בלע בצורה יבשה – כגון שפוד או תבנית אפיה – די לו בהגעלה. (ולהבדיל משפוד או תבנית שאפה בהם איסור גמור, כגון בשר נבלה, שטעונים הכשר בליבון באש).
ב). גם אם לא ידוע לנו בבירור שעברו 24 שעות מבישול החלב, אנו תולים שעברו, כיון שהלכה היא: "סתם כלים אינם בני יומן".
ג). בכל האופנים שעברו 24 שעות (או שיש ספק אם עברו), המאכל מותר בדיעבד (מטעם "נותן טעם לפגם"), אך זהו דוקא כשהיתה התבנית נקיה משיורי חלב. אם נשארו בה שירוי מאכל חלבי (ואין שם ביטול בששים), המאכל אסור גם אחרי 24 שעות, וכן לתבנית אין תקנה אלא בליבון.
ד). דין בליעת התנור, הוא כדין בליעת נוזל (שהרי הוא בלוע אדים לחים), ולכן גם אם נבלע בו איסור גמור (כגון נבלה וטריפה, או שלא עברו 24 שעות בין הבשר לחלב), די להכשירו בליבון קל (שהוא שוה להגעלה) – דהיינו להסיקו בחום הגבוה ביותר למשך חצי שעה. כמובן אחרי שינקוהו היטב מכל שיירי לכלוך בעין. כל זה נכון גם לגבי הרשת שהיתה מתחת לתבנית ולא נגעה באוכל באופן ישיר.
ה). התבנית דינה כבליעת דבר יבש, ולכן אם נבלע בה בשר וחלב תוך פחות מ-24 שעות ביניהם – הרי היא אסורה, אבל אם עברו ביניהם 24 שעות (ונקראת "היתרא בלע") אפשר להכשירה בליבון קל כנ"ל.
החילוק בשאלותיך בין אוכל מבושל לאוכל שאינו מבושל לא הבנתי. אשמח אם תבאר כוונתך בזה.
Google
