תענית דיבור היינו לא לדבר דברי חולין, ואין כל מניעה למסור שיעור תורני בתענית דיבור. (ואף שכשלומדים כמה יחדיו לעיתים נפלטים מילים שאינם ממש חלק מהלימוד, ולכן רגיל לייעץ מו"ר הנאמ"ן שליט"א, שביום התענית דיבור, גם אם גמר סדר לימוד התענית דיבור, לא ילמד עם חברותא אלא לבדו. מכל מקום במקום שרבים צריכים לו, לא ימנע השיעור, רק ישתדל לשמור על עצמו מדברי חולין שלא קשורים בקשר ישיר ללימוד).
ואם כוונתך שעל ידי השיעור לאת תספיק לקרוא כל התנ"ח מזמורים שבסדר תענית דיבור, אין עיכוב מצד מנין המזמורים, והעיקר שהוא בתענית דיבור. ובפרט אם עושה התענית דיבור בבית הכנסת שעולה לו התנ"ח מזמורים שקראו רוב הציבור כאילו קרא אף הוא, כמדוייק מלשון התפלה שתיקן הגאון רבי יצחק אלפייה בסוף הלימוד, וכמו שכתב מרן הנאמ"ן שליט"א באור תורה (שבט – אדר התשמ"ג סימן ס"ט).
ואם בכל זאת ירצה לומר תנ"ח מזמורים, יוכל להשלים המנין החסר על ידי שיקרא תהלים אחד לפני תפלת שחרית, או שישלים הנין החסר על ידי קריאת מזמור קי"ז שהוא קצר כמה פעמים. ועיין עוד במה שכתבנו בשו"ת ויען הכהן (חלק א' סימן כ"ח סוף אות ב').