כבוד הרב [בשתי תשובותיו] רוצה לאסור מהטעם הבא: "מכל מקום צריך לומר דסבירא להו להנך ראשונים דכיון שמניחו על גבי מיחם שעל האש שסופו לרתוח שם, ולהחשב כדבר חם, הרי יש לדונו כהטמנת דבר חם שאסורה בשבת אף בדבר שאינו מוסיף הבל". כבודו בכוונה לא נקט טעם אחר, דהיינו דחשיב כמטמין בדבר המוסיף הבל, משום שלדידן – מקילים בזה - וכנ"ל. אלא שעיינתי בחידושי הרשב"א (שבת מ ע"א) שהוא מקור דין זה, ושם הוא באמת מקשה דקיי"ל שדבר צונן - בדבר שאינו מוסיף הבל - שרי, ומתרץ שאפילו הכי על גבי מיחם אסור, "והיינו כרבה דנזהיה וכו' כדאיתא ב"במה טומנין" (מח ע"א) וכמ"ש שם מורי הרב רבינו יונה, ונראין דבריו" וכו'. ושם [בדף מח] מביא הרשב"א בשם רבינו יונה, שהאיסור בזה הוא, וזה לשונו: "אבל ע"ג מיחם אסור, מפני שתוספת חם המיחם ניכר בו, והויא ליה כמטמין ע"ג דבר שמוסיף הבל".
ומבואר שטעמם לאסור הוא לא מהטעם שכבודו אמר, אלא שסוברים דחשיב כמטמין בדבר המוסיף הבל. [וראה בחזון עובדיה שבת א' עמ' נז שהסוברים להחמיר בזה, הם הם רבינו יונה והרשב"א]. וא"כ הם לשיטתם אזלי, אך לסוברים כרמב"ן - לכאורה מישרא שרי. [וראה ברמב"ן שבת מח, שבאמת פירש את הסוגיא של ההוא דאנח כוזא וכו' בענין אחר, ודלא כרבינו יונה]. סליחה על האריכות וההטרחה, אך האמת אהובה מן הכל.