בבראשית (מז, יג) - וַתֵּ֜לַהּ אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ וגו'. פירש רש"י - ותלה: כמו ותלאה לשון עייפות, כתרגומו, ודומה לו (משלי כו יח) כמתלהלה היורה זיקים. וכן פירש הראב"ע - ותלה, על משקל ותתע. כמתלהלה כמו כמתעתע. וטעמו כאדם שלא ידע מה יעשה. ופירש הבאר יצחק פרשת ויגש (פסוק יג) וז"ל : ומדברי הרא"ם ז"ל ד"ה ותלה - דעת רש"י ז"ל כמו הראב"ע ז"ל וזה לשונו: ותלה כמו ותתע וכן כמתלהלה כמו כמתעתע. עד כאן לשונו. ודעת שניהם שרשו ל.ה.ה. כמו שכתב הרד"ק ז"ל בשרשים, וחסרה ה' ל' הפעל כמו במילת ותתע. ובמלת מתלהלה נכפלה הפ' והע' כמו במלת מתעתע. ומה שכתב רש"י ז"ל ותלה כמו ותלאה, רצונו לומר טעמו כמו ותלאה, ששניהם לשון עייפות, אלא שזה שרשו ל.א.ה. בעין האלף וזה שרשו ל.ה.ה. והעין בהא. ופשוט. אשמח אם יובהרו הנקודות הבאות - 1. מה ההבדל במשמעות בין השרש ל.ה.ה ובין השרש ל.א.ה? (אם שניהם לשון עייפות לפי פירוש הבאר יצחק, אז מדוע צריך שני שרשים לאותו עניין?) 2. ומדוע במלה "וַתֵּ֜לַהּ" התי"ו מנוקדת בדגש חזק? 3. וכן מדוע מנוקדת במפיק ה' (האם כאילו כתוב - ותלאה היא ארץ מצרים? - אם כן, המלה היא לכאורה מיותרת?)