יש לקיים מצות עונה כרגיל, כל אחד לפי חיובו. אמנם בגמרא נדה (ל"א.) מבואר שבשלושה חודשים ראשונים תשמיש קשה לאשה ולולד, אמצעיים קשה לאשה ויפה לולד, אחרונים יפה לאשה ויפה לולד, שמתוך כך יוצא מלובן ומזורז. אולם אין הכוונה שמזיק לאשה או לולד חלילה, רק שקשה, וע"ש בפירוש רש"י. ולכן אם אין המצוה מפריעה לאשה, יש לקיים המצוה בזמנה, רק שלא ירבה בזה. ואפילו לתלמיד חכם אין לחוש, שכבר כתב רבנו האר"י ז"ל שגם בשעת העיבור אסור לבטל המצוה, כי גם בזה יש תיקונים. ועל פי הפשט יכוין לקיים מצוותו ולתיקון הולד. ורק אם הדבר קשה לאשה והיא מוחלת על עונתה בפה מלא, ואינה חפצה בזה כי מפריע לה, רשאי ליבטל, בתנאי שלא יפריע לו, ויקיים מצוותו מדי פעם.