מצות פריה ורביה, היא מצוה ראשונה שנצטוינו בתורתנו הקדושה, ומעלתה רבה מאוד, והיא קיום העולם, וכמה הפליגו חז"ל בעונש המבטלה, עד שקראוהו שופך דמים בר מינן, וממעט הדמות וגורם לשכינה שתסתלק מישראל רחמנא לצלן. (עיין ביבמות דף ס"ג ע"ב). אמנם מדין תורה כל שקיים עיקר המצוה שיש לו בן ובת, יצא ידי חובתו. אולם כנודע שמצוה מדברי סופרים, שאף שכבר קיים המצוה חובה עליו להמשיך לקיימה כפי כוחו, וכמו שאמרו ז"ל, נשא אשה ויש לו בנים בילדותו, ישא ישא ויהיו לו בנים בזקנותו, עיין שם ביבמות (דף ס"ב ע"ב), וכל זאת פסק מרן באבן העזר (סימן א). ע"ש.
ומעתה גבי אמצעי מניעה, אם עדיין לא קיימו עיקר המצוה, שאין להם בן ובת, הדבר פשוט לאסור, שהרי מבטלים מצוה, ומי התיר?! אלא אפילו קיימו עיקר המצווה ויש להם בן ובת, מכל מקום יש עליהם מצוה מדרבנן. והרי בכל ילד שזוכים להביא לעולם מקרבים את הגאולה, ועיין בנדה (דף יג ע"ב), שהנושאין קטנות מעכבין את המשיח, כי אינן ראויות לילד, ואין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. ע"ש. ולכן כל עיכוב בהורדת נשמה נוספת בחינם, אסור.
אמנם אם יש צורך בריאותי כגון שהאשה חלשה ואחרי הרבה לידות בן פורת יוסף, יש להקל להתעכב קצת, לצורך חיזוק וגם בזה לא יתעכבו יותר מידי. ושמעתי מעשה מתלמיד חכם אחד שנולדו להם תשעה ילדים בזה אחר זה, כמעט שנה אחר שנה בן פורת יוסף, ואשתו בקשה לקבל היתר מחכם למנוע תקופה מסויימת, והלך לשאול את פי מרן מלכא הראשון לציון הגאון רבנו עובדיה יוסף נר"ו, והתיר לו לחצי שנה, וכששמעה זה, אמרה אם הוא עם כל כוחו הגדול לא היקל יותר מזה, שמע מינה שאין כדאי להקל, ונולדו להם עוד ילדים ברוך השם.
ומכל מקום פעמים שצריך להקל ולמנוע במשך שנה ויותר, ובפרט כשהיא אחר ניתוח או חולשה גופנית או נפשית, שהוא צורך בריאותה, ואין דבר העומד בפני פיקוח נפש, ואף ספק רחוק , דוחה הכל, ואפילו בחולי שאין בו סכנה יש מקום להקל, אולם לצורך יופי סתם ודברים של מה בכך אין להקל בחינם, ורק אם יש צורך גמור בזה, יש לשקול הענין, ולשאול חכם מקרוב. ועיין בפתחי תשובה (אבן העזר סימן א סעיף קטן א'). ולצורך פרנסה ומזונות, חלילה להתחשב בזה, דמאן דיהיב חיי, יהיב מזוני [מי שמביא חיים הוא המביא מזונות], והוא לבדו המפרנס ומשביע לכל חי רצון.
וגם יש לדעת שלא כל סוגי המניעה מותרים בשימוש, שיש אסורים, ויש שאינם ראויים, ועל הכל יש להתייעץ עם מי שמבין. וזכור! כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא. וכל ילד הבא לעולם, מקרב את ביאת הגואל. ומי יודע אם ביום מן הימים, יעלה הרצון לפניו יתברך, להוריד נשמה קדושה וגדולה לעולם, ואשרי ההורים הזוכים!
Google
