בכללי הדקדוק באיש מצליח כתבתם כי שוא שאחרי תנועה גדולה יהיה שוא נע, אבל אם יש שם נגינה, מלעיל טבעי - זה יהיה שוא נח. בשיר השירים (פרק ח, סוף פסוק ה'): במילה "ילדתך"- האות תי"ו מנוקדת בשוא נח. רציתי לדעת מדוע, הרי הצורה הטבעית של המילה היא מלרע, ורק בגלל שהיא באה בסוף פסוק, היא הופכת למלעיל, לכן לכאורה היא עדיין הייתה צריכה להינקד בשוא נע ולא בשוא נח, שהרי זה לא מלעיל טבעי?