דקדוק בקריאת התורה

מרן ראש הישיבה שליט”א בסוף חומש בית נאמן ח”ב (עמ’ תשמ”ו) התייחס ממש לשאלה שלכם, וזה תוכן דבריו שם: בכתר אר”ץ ובכת”י לניגרד ובסידור עבודת ישראל, ושם כתב שכ”ה בעוד כת”י, והטעם הוא מפני שעתיד ובינוני מבנין הפעיל לא יהיה בהם דגש זה. וכך הוא יותר נכון. ומכל מקום מכיון שמסורת כל קהילות ישראל מדורי דורות להדגיש את הכ’ הזאת אין לשנות מנהג העולם. עיין שם.

התלשא היא לא מוקדמת במילה, אלא תמיד המיקום של התלשא הוא בצד ימין של המילה, ולכן מה שעושים הקוראים את השני גרשין והתלשא באותו מקום, נראה שהם צודקים. וכן המנהג בישיבת כסא רחמים.
אולי לא הבנתי כל מה שכתבתם אבל נ”ל שעניתי על השאלה.

בספר אוצר השרשים הכללי בשורש עכשיו, כתב שהוא מושאל מלשון הפסוק “חמת עכשוב” שהוא סוג נחש והוא מהיר ומיידי.

אם אפשר לפרט יותר את השאלה

מותר לפי ההלכה. איני יודע מנהג ג’רבא בזה, אך מנהג תונס ידוע להעלות קטנים למפטיר והפטרה.

כנראה כוונתכם “לקיים את ימי הפורים”, ולא לפסוק “לקיים עליהם”. וזו טעות כמו שכתבתם, כך כתב מרן ראש הישיבה שליט”א בשו”ת מקור נאמן (ח”ג סי’ תשס”ה). וכ”ה בספר סנסן ליאיר (עמ’ קצ”ד) ובחומש בית נאמן (ח”ד עמ’ תקנ”ג) של מרן שליט”א. ומשום מה לא תוקן בתיקון קוראים, נעביר בל”נ את ההערה לממונים.

בפשטות כן.

בדוגמא בלטשאצר על כרחנו ששני השוואים נחים, כי כאשר עושים את השוא השני נע (כמו תשמרו) הוא נסמך על ההברה שאחריו, וכאן בהברה שאחריו אין הטעמה. וכמדומה שבלשון הקדש אין מילה כיוצא בה שיש שני שוואים באמצע מילה ואין הטעמה בהברה שאחריו.

החטף פתח מבטאים אותו במהירות יותר מהפתח, וגם אם היה פתח בא’ היה דגש חזק בד’, משא”כ אם יש בא’ חטף פתח.

בסידורים של האשכנזים (בדקתי בכמה מהם) כתוב קִדַּשׁ, והטענה שלכם באמת טובה כי לא מצאנו בתנ”ך קִדֵּשׁ, ומכל מקום קשה להגיה ולתקן בסידורים, אולי יש איזה דרך ליישב.

כמו ת’ רק יותר עמוקה.