בקושיא זו כבר עמד רבי מסעוד אלפסי בספר משחא דרבותא כתב יד וזה לשונו: ואפשר לומר דהכי קאמר, דבודאי בתחלת הפשפוש הוא מפשפש על עסק התורה ועל המעשה, וכשלא ימצא יתלה שמא באה לידו מצוה אחת דקיימא לן שאינו צריך ליבטל מלימודו, כגון הא דאמרינן וכתבה רמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות תלמוד תורה הלכה י': נזדמנה לו מצוה, אם אפשר שתתקיים ע"י אחרים, לא יפסיק מלימודו, ואם לאו, יעשה המצוה ואח"כ יחזור ללימודו, לבד דברים ידועים שאמרו ז"ל {מגילה דף ג' ע"ב} מבטלין תלמוד תורה להלויית המת ולהכנסת הכלה או מפני מקרא מגילה וכיוצא. וזהו פירוש יתלה בביטול תורה, לא בביטול תורה ממש, שביטלה ועסק בדברי הרשות, אלא בעסק מצוה וכדאמרן, תלה ולא מצא, רוצה לומר שפשפש באותן דברי המצות שעשה וביטל התורה בשבילן ולא מצא, רוצה לומר שגם ביטול תורה שביטל היה לצורך מצוה שצריך אדם לבטל תורה בשבילה וכדין וכהלכה ביטל התורה, בידוע שייסורין של אהבה הם. עד כאן לשונו.