"שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך". לגבי המילה "תקח" - ראיתי שיש ספרים עם שתי געיות (תחת התי"ו ותחת הקו"ף), יש ספרים עם געיא אחד תחת התי"ו ויש ספרים (כגון הספרים של הישיבה) בלי געיא. מה שורש המחלוקת?
הם לא רק לעזור איך לקרוא, לפעמים הם ביסוד המלה או חלק מהשרש שלה.
לדוגמא המלה “ראשון” שהא’ מיסוד המלה ואינה נשמעת. וכן כל המלים שלמ”ד הפעל שלהם היא ה’ או א’ (לדוגמא המלה “קנה” באה עם ה’ גם כשהיא “מקור” והנ’ בחולם, ר’ ויקרא כ”ה י”ד), וכן מלים שעי”ן הפעל שלהם היא ו’. ועוד.
הראשונה רפויה כדין בגד כפת שאחר אהוי, והשנייה אע”פ שהיא אחר אהוי דגושה שלא כדין, והסבירו הראשונים (הובאו בבית יוסף סימן נא) משום שפסל מיכה עבר בים אית, והוא קרא את שם הפסל בשם השם ואם היתה בכף דגושה זה נשמע כאומר השם מיכה דהיינו פסלו של מיכה
קשה לענות תשובה מלאה על שאלה זו. אך באמת נראה שבאה התורה להדגיש ולחזור ולהדגיש שעם ישראל עשו כאשר צוה ה’ ולא שינו מציוויו, וזו מעלה גדולה מאין כמוה. ואפשר לראות ג”כ כאשר הביאו את המשכן אל משה הפסוק מדגיש “וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה’ כן עשו ויברך אותם משה”.
יהכון הוא תרגום של ילכו. יהכן הוא תרגום של תלכנה. ובאמת אין כאן הבדל בין הפסוקים, אלא עירובי נוסחאות, כי בכתבי היד יש שמתרגם בשניהם לשון זכר, ויש בנקבה.
וזו מחלוקת האם תיבת דַּחֲלָא, שמשתמש בה התרגום לציון אלהים אחרים, היא לשון זכר או נקבה. ופשוט.
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.