אשה נדה שבעלה נמצא בעיר, מצוה עליה להזדרז להכין עצמה ולטבול בזמנה, בתום ספירת שבעה נקיים, כדי שלא לבטל מצות עונה ומצות פריה ורביה אפילו לילה אחד. ואפילו אם יש איזה סכסוך ומריבה בין בני הזוג, והגיע זמן טבילתה עליהם להתפייס ללא דיחוי, כדי שיקיימו המצוה בעיתה ובזמנה. וכל שכן שאסור לאשה לדחות טבילתה כדי לצער את בעלה, שאיסור חמור הוא. אבל אם אין בעלה בעיר, אין צריכה לטבול. ויש אומרים שכל שאין בעלה בעיר לא תטבול משום חשש סכנה. והוא הדין שבעלה נמצא בעיר, אלא שאינם יכולים לשמש מחמת סיבה כל שהיא, כגון שהיא חולה, שאין לה לטבול. וראוי ונכון לחוש לדעה זו (טהרת הבית ח"ב סי' י"ד סעיף ב' עמוד תמ"ה והלאה).
וכן מצד האיש, יש עליו חיוב לפקוד את אשתו בליל טבילה (שלחן ערוך אבן העזר סימן ע"ו סעיף ד). ובשאר הימים כפי כחו (כפי המבואר שם), אלא אם כן כבר קיים מצות פריה ורביה, ויש להם סיבה גדולה שמעדיפים לפרוש זה מזה, לזמן ממושך, בהסכמתם המלאה של שני בני הזוג, ויודע בעצמו שלא יבוא לידי הרהורי עבירה, שאז רשאים לפרוש לתקופת מה, ומה טוב אם יהיה זה בהתיעצות עם מורה הוראה אחר שידע כל הפרטים (עיין בשלחן ערוך שם סעיף ו', ובשו"ת שואל ונשאל חלק ג' סימן תכ"ב).