ראיתי כי דקדקני ארם צובא (חלב) לא תמיד הוגים שווא נע לאחר תנועה גדולה. חקרתי את העניין ומצאתי קונטרס בשם "כללי הדקדוק והקריאה" לכמוהר"ר מנשה סתהון זצ"ל (בעמ"ס "כנסיה לשם שמים" ו"מטה מנשה". אביו של בעל מחבר סספר "ארץ חיים" זצ"ל). בכללי שווא נע לא מוזכר שיש שווא נע לאחר תנועה גדולה אלא מנוסח הכלל הבא : "כשיבא השוא אחר אות המועמדת במעמיד ובאות שאחריה יהיה נגינת טעם באופן שיהיה השוא דחוק בין המעמיד ובין נגינת הטעם יהיה השוא נע. כמו : "ברכו", "ימינך", "שמרה נפשי", "ושמרו", "שמעו" "ומדדו אל הערים", "צללו", "סבכי היער" ודומיהם רבים...". רציתי לשאול מה דעת הרב בעניין?