הטעמים ''אתנח'' ו''סוף פסוק'' גורמים לסגול ולפתח (שהם תנועות קטנות) להפוך לקמץ (שהיא תנועה גדולה). ולכן פעם כתוב בתורה כֶסף ופעם כָסף פעם יֶפֶת ופעם יָפת, פעם גֶפן ופעם גָפן, פעם כנַען ופעם כנָען (מלבד מעטים יוצאי דופן). ולכן אתה אומר בברכות השחר ''שלא עשני עָבד'' כי זה נחשב סוף פסוק. ''המכין מצעדי גָבר'' בורא פרי הגָפן'' וכיוצא בזה.