שאלתי על המגן אברהם שבסימן י"ב (סק"ה) כותב לעשות היכר מיוחד בכל חוט כדי שנדע מה שני קצוותיו גם אם נחתך, ואז אם לדוגמה נקרעו שני חוטים משני הצדדים, לא נצטרך לפסול מספק כי נדע האם הם מאותו החוט או לאו. וחשבתי שזה סותר את מה שכתב בסימן י"א (ס"ק כ"ג) שאין לעשות קשרים בראש חוטי הציצית. והרב ענה לי בתשובה 6842 שמה שכתב המגן אברהם מיירי בעשיית סימן בארבעה החוטים שבצד אחד.
ובמחילת כבוד תורתו לעניות דעתי לא כך נראה ממה שהבנו מהאשל אברהם וממחצית השקל אלא כמו שאנחנו רצינו להגיד שמדובר בסימן משונה בשני ראשיו של כל חוט בנפרד. וכך רצה לדחוק את לשון השולחן ערוך שהיתה קשה שם. א. האם כוונתכם עדיין שאפשר ליישב שהמקרים שונים כי פה מיירי לפני התחיבה והקשירה דווקא ופה מיירי אחרי הטלת הציצית בטלית? ב. אם כך, האם כדאי לחוש לדעת המ"א ולקשור את ראשי החוטים לפני ההטלה בבגד כדי לצאת י"ח כל הדעות - גם לקיים את מנהג הקשירה בראש חוט שהזכיר מרן השו"ע, הרמ"א, המהרח"ו, הבא"ח ועוד ובאותו הזמן לצאת מבעיית "מוסיף על הקשרים" שהזכיר המ"א?