1) הם הולכים לפי השלחן ערוך שהולך לפי דעת הרב תרומת הדשן שסובר שמיל 18 דקות, וממילא 3 רבעי מיל, 13 דקות וחצי וזה הזמן בין שקיעת השמש לצאת הכוכבים. אבל יש לשון הרמב"ם בפירוש המשניות שאומר שמהלך מיל 24 דקות וממילא הזמן שבין שקיעת השמש לצאת הכוכבים הוא 18 דקות, ובימי הקיץ הארוכים מתארך קצת יותר ומרן ראש הישיבה אומר שאילו מרן השולחן ערוך היה רואה דברי הרמב"ם היה פוסק כמותו ולא כהרב תרומת הדשן. וכן כתבו האחרונים. והמציאות מוכיחה.
2) זמן ציצית ותפלין נתנו חכמים שיעור משיכיר בין תכלת ללבן או משיראה חברו הרגיל עמו ברחוק ד' אמות ויכירנו. ואחר 6 דקות מעלות השחר, במקום חשוך בלי אור חשמל של בית או בחוץ אי אפשר להכיר. אבל בחוץ לארץ בתונס שיער אבא מארי הגאון זצ"ל 20 דקות, וכאן בארץ ישראל חצי שעה, דהיינו שעה לפני הנץ החמה לפי דברי הרב כף החיים. וזה דבר מתקבל על הדעת וגם רואים בנסיון. ושיעור של 6 דקות שכתב הרב ילקוט יוסף כְתָבוּ הרב פרי מגדים. אולי במדינתו בגרמניא כך נראה, אבל הוא עצמו סיים שאין זה ברור, ולכן אין להניח הודאי ולתפוס את הספק. וגם הרב ילקוט יוסף עצמו אמר לסמוך על זה רק לגבי פועלים שזמנם מצומצם כמו שיראה המעיין בדבריו.