שאל את הרב
print
אא
מה ההבדל במשמעות המילה כשהיא מנוקדת בשווא או בסגול? למשל "לבבך" בקריאת שמע, בהתחלה או באמצע הפסוק מופיע בשווא ובסוף בסגול. מצאתי בהרבה מקומות את אותה המילה עם הבדלי ניקוד דומים ולא מצאתי רעיון להבדל במשמעויות . לכן לדוגמא, האם יש הבדל במשמעות המילים לבבך בשווא ולבבך בסגול? האם צריך או חייב להעיר לחזן?

הרב אמיר דאדוואנד

שאלתך כוללת מדאי, ולפיכך אתייחס לדוגמא שהבאת ולדומים לה, כלומר שמות בתוספת כינוי לנוכח זכר.
ובכן, הכלל הוא: בלשון רבים - האות שלפני כ"ף הכינוי תבוא בסגול וממילא הטעמה היא מלעיל. לדוגמא: משפטֶיך - משפטים שלך. בלשון יחיד - כשאין במלה הפסק גדול, האות שלפני כ"ף הכינוי תבוא בשוא וממילא ההטעמה היא מלרע. לדוגמא: לבבְךָ ידְךָ (בפרשת "קדש לי"), כי כך הדין בלשון יחיד, אבל במלה בטעם מפסיק גדול כמו זקף (על הרוב), אתנח וסוף פסוק, תיהפך המלה למעיל והשוא יהפך לסגול: לבבֶך, ידֶך (בקריאת שמע).
לעניין שינוי במשמעות: במלים שניתן להחליף בין לשון יחיד לרבים - הרי זה שינוי משמעות גמור, ואם קראו כך בספר תורה, צריך לחזור ולהוציאו מההיכל ולקרוא כמו שצריך. לדוגמא: הקורא בפרשת קדש לי ידֶך בסגול (ושם אין טעם מפסיק גדול) שינה המשמעות מיחיד לרבים, ולדבריו יוצא שצריך להניח שתי תפלין של יד, אחת על יד ימין ואחת על יד שמאל! ובמקום שאין להחליף בין יחיד לרבים, כגון במקום שיש טעם מפסיק גדול (כמו ידך שבקריאת שמע) או במלים כמו לבבך שבלשון רבים צריך להוסיף תי"ו (לבבותיך), אין שינוי משמעות, אבל בכל אופן מי שקורא כך לא ביטא את הטעמים כהלכה, ופשוט וברור שצריך להעיר לו (בתנאי שיש עם מי לדבר, והמוכיח יודיע להסביר בנועם), ולדעת מרן הבית יוסף מחזירים אותו בקריאת ספר תורה, ולהרמ"א אין מחזירין אבל "גוערין" בו.
לא הבנת את תשובת הרב? שאל שאלת בירור
לשאלה הבאה >
< לשאלה הקודמת
!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0