יישר כח. והנה מה שלא מצאתי בזמנו, מפני שחיפשתי שם בפרק כ' העוסק בשיעורי "זמן" אכילת פרס, ואילו בפרק י"א עוסק בשיעורי הנפח. ועל כל פנים כבר כתבתי בתשובה הקודמת – משמשמעות כל הפוסקים שמשערים בפת ולא בחטים, ובספר "מצות ושיעורי תורה" עצמו שם, אחר שהביא מהרש"ש ועוד אחרונים שהשיעור המוזכר במשנה [עירובין פב:] נאמר בחטים, הקשה על זה מהרמב"ם בפרק ט"ז מהלכות טומאת צרעת הלכה ו' דאזלינן בתר הפת, ולא מצא תירוץ אלא על פי דעת החזון איש שהשיעורים של פת ושל חטים קרובים זה לזה . [וכן במדות ושיעורי תורה שם בפרק כ' סעיף י"א (שם עוסק בהגדרת "זמן" אכילת פרס) העתיק להלכה ד' הרמב"ם הנ"ל בלא חולק].
וייתכן שנפשו יודעת מאד שיש מקום לחלק בין דיני עירובין התלויים בסעודה ושביעה שיש לילך אחר החטים, ובין שאר השיעורים, ומה גם שנראה מדברי הרמב"ם פ"א מהלכות חמץ ה"ו, ופט"ו דמאכל אדם ה"ג, ופ"ב מהלכות שביתת עשור ה"ד, דאזלינן בכל מאכל לפי מה שהוא. וכן דעת המנחת חיים והרב תורת חסד מלובלין כידוע, ונהי דלמעשה פשטה ההוראה דאזלינן בתר שיעור קבוע של פת, מכל מקום הבו דלא לוסיף עלה ליזול בתר שיעור החטים.
ומה שהצרכתם "עיון גדול" על דברי מרן החזון איש, מפני שכמעט כל הפוסקים שהביא דברו לענין יום הכיפורים דאזלינן ביה לחומרא לשיעור ד' ביצים. במחילת כבודכם דבריכם אלו צריכים עיון, שהמעיין בחזון איש שם יראה שעיקרי הדעות שסמך עליהם איירי לפי שיעור ג' ביצים (הביכורי יוסף, הגרח"פ, ותשו' מהר"ש בשם הצ"צ, וכן לפי מה שכתב על פי דעת הגר"ז שם הוא י' דקות. ולהשדי חמד הוא ח' דקות. ועוד). ועם שיש מחמירים, מכל מקום כיון שיש דם מקילים יותר, שפיר הוי ליה שיעור ממוצע. ובפרט שעיקר שיעור כזית שלנו כ"ז סמ"ק, אינו אלא לחומרא (ובספר מדות ושיעורי תורה הנ"ל בסוף הספר היקל בזה הרבה). וכיו"ב כתב בשיעורי תורה עמוד ר"ו. ע"ש.