נראה שדעת מורנו הרב מנוחת אהבה זצ"ל שאוכל שהוא ראוי מחמת עצמו כמות שהוא, אלא שאין אוכלים אותו מפני סיבה צדדית (איסור טבל וכיוצא בזה), אין לקרוא עליו שם מוקצה מחמת "גופו", שהרי גופו באמת ראוי וטוב לאכילה, רק האדם בודל ממנו מסיבה צדדית. והואיל ומקפיד על הפירות יש עליהם שם מוקצה מחמת חסרון כיס. ועל כל פנים מורנו הרב לא שלל לגמרי את דעת הסוברים דהוי מוקצה מחמת גופו, והביאם בשתיקה במי מנוחות שם הערה 62. ולמעשה אין נפקא מינה בין מוקצה מחמת גופו או מחמת חסרון כיס. כידוע.
אגב, מה שכתב השואל שלדעת המנוחת אהבה גם בכלי שמלאכתו להיתר יש מוקצה מחמת חסרון כיס, אינו מדוייק כלל. וכן מה שטען דאוכל הטעון בישול יש להחשיבו "כמלאכתו לאיסור", לא שמענו כזה מעולם, ודוקא בכלי העומד ומשמש למלאכת איסור אמרו כן. ואולי כוונת השואל שצריך להחשיבם מוקצה "מחמת איסור", אך גם זה אינו נראה, כיון שאין איסור "בגופו" (כנר הדולק בין השמשות), אלא שעתיד "האדם" לבשלו.