לפני שאמרה הגמ' "אלא שיתא קראי כתיבי" סלקא דעתך דהג"ש היא דבמפתה כתיב וכי יפתה איש בתולה, ובאונס כתיב כסף ישקול כמוהר הבתולות. וא"כ יש מופנה משני צדדין. ואע"ג דקרא דכסף ישקול מיירי במפתה, מ"מ מה שאמר הפסוק כמוהר הבתולות כוונתו כמו שאונס משלם, וא"כ הפסוק כאילו דיבר על אונס. ולזה כתב רש"י בד"ה כמוהר, דהיינו חמשים כסף האמורים גבי אונס.
אולם לאחר המסקנה דרק חד בתולה מיבעי לג"ש, ואילו בתולות מיבעי לאתויי חייבי לאוין או כריתות, שואל רש"י א"כ איך תהיה ג"ש, והא בתולות מיבעי ליה לחייבי לאוין או כריתות. לכן תירץ בד"ה וחד לג"ש, דמ"מ תהיה מופנה מצד אחד למדים ממנה כיון שאין מה להשיב. ואם תקשה א"כ למה לא נלמד ג"ש מקרא דאונס דכתיב ביה בתולה בהדיא דכתיב (דברים כ"ב כ"ח) כי ימצא איש נערה בתולה וכו'. כבר תירץ הריטב"א בשם הרמב"ן דאורחיה דקרא הוא ולא מצי למכתב בדרך אחרת.