א) פתח גנובה באה רק בסוף מלה תחת אותיות ה (כשהיא מפיק), ח, ע. למשל שָׁבוּעַ. ובזה אין נקראת התיבה כפתח רגיל בהטעמת האות שבה יש את הפתח, אלא בצורה אחרת. אם לפני הפתח הגנובה תבוא הברה בניקוד ציר"י או חירי"ק, למשל שוֹמֵעַ. תישמע בקריאתה כאילו נוספה יו"ד לפני הפתח גנובה ויקראו תיבה זו שוֹמֵיַע. ואם תבוא לפני הפתח גנובה הברה בניקוד חול"ם או שורו"ק, למשל שָׁמוֹעַ, תישמע בקריאתה כאלו נוספה וא"ו לפני הפתח גנובה ויקראו תיבה זו כך: שָׁמֹוַע. ויש שקוראים פתח גנובה בתוספת אל"ף תמיד, שׁוֹמֵאַע. ועיין מקור לשתי הדעות בתחילת סידור איש מצליח בדקדוקי אביע"ה בתוספת בין סוגריים מאת מרן ראש הישיבה נר"ו.
ב) הטעמים של הקלטות של התהלים מפי מרן ראש הישיבה שיצא ע"י הישיבה, זה טעמים לפי נוסח תונס (וגם בג'רבא קוראים כן אלא שפחות מטעימים הטעמים). וטעמי שיר השירים נוסח תונס (ובזה יש הבדל בין ג'רבא לתונס) צריך לשאול בחנות של הישיבה אם ישנם בקלטות.