1. בישיבה התקשינו בבבא קמא דף י' עמוד א' ברש"י דיבור המתחיל רב פפא אמר-מתניתין דקתני "כהכשר כל נזקו", דאין חייב אלא אחרון, במיתה שמת השור קמיירי. לכאורה יש ברש"י יתור לשון, רשי כותב:"במיתה שמת השור קמיירי". והייתור הוא שמת השור והיה יכול רש"י לכתוב בפשטות במיתה קמיירי... כיוון שהגמרא הביאה ברייתא שמסבירה את המשנה ועוסקת בבור, ועל בור פטורים אדם וכלים וחייב רק על בהמה(לשיטת חכמים ואי אפשר לסבור שרש"י בא לאפוקי כלים שקלקלתן היא מיתתן שהרי רב פפא כותב ודברי הכל משמע שרבי וכחמים צריכים להסכים) ואם כן מובן שאנחנו עוסקים בשור דווקא אז מה רצה רש"י להרוויח?
2. ועוד התקשינו בדברי התוס' ד"ה אחרון חייב-גם אנזיקין וראשון פטור על כולם וכו'. אם אחרון חייב גם על מיתה וגם על נזיקין למה מאריך תו'ס וכותב "וראון פטור מכולם"? הרי ממיתה פשיטה שפטור שהרי בבור ט' שחפר לא היה כלל שיעור מיתה.... ואי אפשר להבין שיהיו שותפין בנזיקין שא"כ זו דעת רבי ממש שבמיתה חייב אחרון ונזיקין שותפים וא"כ אין מחלוקת ולא שייכת קושיית הגמרא דלא כרבי..... ולכן פשיטה שפטור גם על מיתה וגם על נזיקין ואחרון חייב בהכל? וגם אם נרצה לומר שתוס' בא לאפוקי הבנה שיהיו שותפים גם במיתה וגם בנזיקין עם כן היה לברייתא לכתוב-שניהם חייבין ולא אחרון חייב.