להשתמש בתנור שכבר דלוק לפני השבת

מותר

אם חותך בו חתיכות דקות אסור מן הדין ואפשר שיש כזה איסור תורה. ואם חותך בו חתיכות גדולות אין בזה משום טוחן אבל כיון שבדרך כלל על פי רוב מי שעושה חתיכות גדולות אין משתמש במכשיר זה ועיקר השימוש בו הוא לעשות חתיכות קטנות

נראה שאין להשתמש בו בשבת כמו שאסור לפורר גבינה קשה בפומפיה  וכמבואר בש”ע סי’ שכא ואף שאין כזה איסור טוחן שאין גבינה מגידול קרקע מ”מ אבור משום עובדין דחול וכמבואר במשנ”ב שם

כל שימוש בשעון שבת אינו פשוט, רק שפשט המנהג להיתר.

ועיין במבוא של מרן שליט”א למשנה ברורה חלק ג’ מהדורת “איש מצליח” באורך ונדפס בשו”ת בית נאמן ח”ב ס’ ח’י) שראוי להמנע בשימוש בשעון שבת כי הוא גורם כמה מכשולות ע”ש. וגם לדעת המתירים אין להתיר בטלוויזיה ובמכשירים שונים כי יש בזה זילותא בשבת. ויש כח ביד חכמי הדור לגזור גזירות למיגדר מילתא.

(וזה כמובן מלבד הפריצות והדברים הנוראים שיש בטלוויזיה וכמו שכתב בסוגריים, שומר נפשו ירחק מהם)

נכון. וכן כתב במנוחת אהבה פרק ג’ הלכה ז’

אם לא בושל כלל יש בזה איסור דאורייתא. (כמבואר בש”ע סי’ רנ”ד ס”ד ורנ”ז ס”ד, וע”ע בהג’ הגרע”א (ריש סימן שי”ח) דגם מוהר הבישול אסור מדאו’). ולדעת מרן ריש סימןשי”ח בשוגג אסור גם לאחרים עד מוצאי שבת, ובמקום צורך גדול יש לסמוך ע”ד דברי הגר”א דס”ל דמותר גם לו מיד. (ע’ במ”ב סי’ שי”ח סק”ז, ומניח”א ח”א פכ”ב ס”ב, ובשו”ת בית נאמן ח”א סי’ כ”ט).

ואם היה מבושל כמאכל בין דורסאי אף שעשה איסור מ”מ כיון שד’ כמה ראשונים דאין בזה משום בישול (כמבואר בביה”ל סי’ שי”ח ס”ד בד”ה אפילו בעודו) – התבשיל מותר בדיעבד כמ”ש המשנ”ב שם (סק”ב) ובהליכו”ע (ח”ד עמוד ג”ל).

1. 1) נחלקו בזה הפוסקים שדעת מוה”ר מנוחת אהבה זצ”ל לאסור וכמבואר במנוח”א (ח”א פ”ג סעיף כז) ודעת מרן הגר”ע יוסף בחזו”ע (ח”א עמ’ ס”א) להקל בזה וצירף בזה כמה צירופים ע”ש.
2. 2) לדעת האוסרים גם בזה יש לאסור לדידן דנקטינן כדעת מרן שהטמנה במקצת שמה הטמנה (אלא שיש יותר להקל בזה בצירוף דעת המתירים).
3. 3) אם יש חורים בשקית מותר לכל הדעות שהרי זה כנותן חתיכת בשר בתבשיל שמותר.

בספר ויקרא אברהם במסקנה שם לא כתב דמנהג כמו ספרד לילך בזה אחר הרשב”א והר”ן אלא שיש לסמוך על סברא זו עכת”ד. והנה מה שהעיד שנהגו לעשות כן היינו ע”י גוי. וא”כ נראה בפשטות שרק בזה דיבר. שאף שקודם לכן פקפק שאין להתיר בנ”ד אפי’ ע”י גוי כיון שדעת רוב הפוסקים להחמיר, מ”מ כאן חזר להקל בזה כיון שישראל אדוקים במצוות עונג שבת וכו’ ומעתה ע”י ישראל וודאי שאין להקל שאין מנהג להקל בזה. ומי שנוהג להקל יש למחות בידו וכמו שפסק מרן בש”ע סי’ רנג ודו”ק.

לגבי נס קפה וסוכר כתב מרן זצוק”ל בחזו”ע (ח”ד עמ’ שי”ג) להקל, ושם (עמ’ שי”ט) ביאר שבנס קפה גם לאשכנזים יש להקל.

אך יש לשים לב שהטעם להקל בזה כי קפה נמס (=נס קפה) הוא מבושל כבר, ויש סוגים של קפה נמס שאינם מבושלים אלא מוקפאים(כמו שמצוין עליהם), ובהם ודאי אסור לערות ישירות מהמיחם.

לגבי שוקולית לא מצאנו בספרי מרן זצוק”ל והדבר תלוי אם הוא מבושל או לא, וחפשתי קצת בספרים וראיתי שלא כ”כ ברורה המציאות בזה לכן צריכים לבדוק בכל קקאו או שוקולית בפני עצמם או הם מבושלים.

מדברי מרן הגר”ע יוסף זצ”ל בחזון עובדיה (ח”א עמ’ ריג) נראה שדוקא מנורה שמאירה ע”י חוט להט כשרה להדלקת נרות שבת בברכה, אבל מנורות פלורוסנט (וכל שכן נורות “לד”) אין לברך עליהן. וכן הביא בספר ללקוט שושנים ח”ה (עמוד תצה) שכן הורה מרן זצ”ל למעשה כמה פעמים להחמיר בזה (ודלא כמ”ש באור לציון ח”ב פי”ח אות י”ב).
אולם צריך לזכור שגם בנורת ליבון עם חוט להט, הורה מרן זצ”ל (בשו”ת יביע אומר ח”ב סי’ י”ז) שלא לברך עליה “להדליק נר שבת”, מפני שהחשמל בארץ מיוצר ע”י חילול שבת. ורק אם נורת הליבון מופעלת ע”י סוללה (בטריה) אפשר לברך עליה.
ואכן יש כיום פנסים קטנים ניידים בעלי נורות ליבון, המיוצרים (בהכשר מכון “צומת”) במיוחד לאנשים שרוצים להתארח בשבת בבית מלון, ולקיים שם מצוות הדלקת נרות שבת כהלכה ובברכה.

ההבדל הוא שכלי ראשון דופנותיו חמים “ומחזיק חומו לזמן מרובה”, וכלי שני דופנותיו קרים והולך ומתקרר. וכל זה מבואר בתוס’.