Menu
שאל את הרב
print
אא

זה מה שענו לי על השאלה הנזכרת מכולל פסגות - התשובה בקצרה: בשני המקרים המציאה שייכת למוצא ולא לבעלי המקום.
התשובה בהרחבה: לכאורה היה מקום לומר שהמציאה תיקנה לבעל החנות או לבעל האולם מדין קנין חצר, שקונה לאדם אפילו שלא מדעתו. אולם צריכים להתקיים שני תנאים כדי שיהיה קנין חצר: א. החצר תהיה מקום המשתמר לדעת הבעלים, כלומר החצר תהיה שמורה מפני אנשים שלא יוכלו להיכנס לשם באופן חופשי. ב. שהדבר הנקנה הוא דבר שעתיד להימצא ע"י הבעלים. במקרים שלנו שני התנאים אינם מתקיימים, במהלך היום כאשר המקום פתוח לכניסה חופשית של אנשים החצר אינה משתמרת ואינה יכולה לקנות לבעליה. במהלך הלילה כאשר המקום נעול, החצר נחשבת משתמרת, אולם הבעלים אינו חושב ללכת ולמצוא אבידות משום שחושב שגם אם ישנם כאלה בוודאי מישהו אחר מצא אותן, ולכן אף אם אכן במקרה נותרה שם אבידה שאיש לא לקחה, לגבי הבעלים נחשבת האבידה כדבר שאינו עתיד להימצא, וחצרו לא תקנה לו אותה במהלך הלילה. סיבה נוספת היא שיתכן שבעלי האבידה עדיין לא שם לב לדבר שאבד ממנו, וההלכה היא כאביי שיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ולא שייך למוצא, ולכן כשנפל לחצר נחשב שבא לידו באיסור ולכן לא קונה אף לאחר היאוש. וכך כתב הרשב"א (ב"מ כו:): "ואם תאמר תקני ליה חצרו לבעל החנות, איכא למימר משום דהויא חצר שאינה משתמרת ואע"ג דהוא עומד בצדה צריך הוא לומר תזכה לי שדי וכדתנן (י"א א') ואמר זכתה לי שדי זכתה לו שדהו, ולפי מה שכתבתי אני שאינו צריך לומר זכתה לי שדי שאני הכא דהוא רשות הרבים שהחנוני רוצה הוא בכניסת הרבים שיקנו ממנו והרי היא כרה"ר. וכל זה לדעת רבא דאמר יאוש שלא מדעת קונה אבל לאביי דאמר אינו קונה וקיי"ל כותיה א"א לחצירו לקנות לו משום דבאסורא בא לו ותו לא קניא כידו". ועיין גם ש"ך חו"מ סימן רס ס"ק כו, ובסימן רס"ח ס"ק ב'. מקורות נוספים: בבא מציעא יא ע"א, וכן שם דף כו ע"א בתוס' ד"ה דשתיך, ועיין שם בעוד רא' למשל מרדכי סימן רנט. וכן גמ' שם כו ע"ב, ושו"ע חו"מ סימן רס סעיף ה'. האם הרב יכול לדחות את ראיות אלו?

הרב חנן קבלן

היש מי שסובר שציינת, שגם במקרה השני שהמציאה נמצאה בבקר שייכת למוצא ולא לבעלים מדין יאוש שלא מדעת, דהיינו שכאשר נפל הכסף בחנות או באולם לא קנתה לו חצרו משום דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש כאביי, וא"כ המציאה באיסורא קאתי שאולי באה לחצרו קודם יאוש בעלים וא"כ המוצא שמצא בבקר זכה בו ע"כ. הנה מכיון שבעל החנות או בעל האולם חפץ שיכנסו אצלו כמה שיותר אנשים, והמקום השתנה באותו זמן לרשות הרבים,הרי אם באופן שבעל החנות או בעל האולם בעצמו מצא שם כסף שהיה בדרך נפילה לא יהיה דינו פחות מאחרים שאם ימצא יהיה שייך לו, ולא זכה מדין החצר המשתמרת ושחצרו קנתה לו באותו זמן שנפלה המציאה וממילא באיסורא קאתי זה אינו, משום שכבר אמרנו שהמקום רשות הרבים ואדרבא ניחא ליה שיכנסו רבים, א"כ המקום רשות הרבים לכל דבר וענין ואינה חצרת המשתמרת, וא"כ הרשב"א והרב המגיד שציין להרמב"ן וכן דעת הטור והראב"ד (הובאו בש"ך סי' ר"ס סע"ק כ"ו) נדונם באופן שנפל בחצר המשתמרת, דבזה ס"ל שיניח עד שיבוא אליהו והש"ך פליג עליהו וס"ל שיכול להשתמש ויעשה בזה מה שירצה ע"ש סברתו.(אומנם חלקו עליו ואכמ"ל בזה). אך בנ"ד עתה שבלילה סוגר בעל הבית את המקום ונהפך לרשות היחיד ומשתמרת עתה לדעתו אנו אומרים שרק כעת המציאה נכנסה לרשותו ולאחר יאוש בעלים, כדאמר רבי יצחק אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה וזכה בו בעל המקום כעת, ובבקר המוצא מצא דבר ששיך לבעל המקום שזכה בו כבר בלילה. וכן מה שציינת בתנאי השני שהדבר הנקנה הוא דבר שעתיד להמצא ע"י הבעלים (הרמ"א סי' רס"ח ס"ג) ע"כ. הנה גם תנאי זה קיים שהרי הבעלים כאשר סוגרים את המקום ומסדרים ומנקים ודאי שהוא דבר עתיד להימצא ממילא ורגילות בסוף יום למצוא כל מיני מציאות.
לא הבנת את תשובת הרב? שאל שאלת בירור
לשאלה הבאה >
< לשאלה הקודמת
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew
דילוג לתוכן