דעת התלמידי רבנו יונה (והפרדס שער ט' פ"ד) שבדורות הראשונים היו נזהרים בנקיות ידים (ולכן יכלו לברך את ברכות השחר קודם הנטילה), ועם כל זה היו אח"כ נוטלים בברכה. ולפי דבריהם ודאי שצריך ליטול בברכה גם במקרה שלנו. וכן מתבאר לדינא מדברי הרשב"א בתשובה (סימן קנג) שכתב שהישן על מטתו ערום, הרי ידיו בחזקת שנגעו בבית הסתרים, ואילו הישן בבגדיו, ידו בגדר "סתם ידים" (כלומר שהסיח דעתו משמירתן) ופסולות לתפלה. ע"ש.
ומה שכתבת שאתה יודע בעצמך שאינך נוגע, איני יודע איך הנך יכול לדעת מה אתה עושה בתוך שנתך וכי לא ייתכן שחיככת בשערותיך או נגעת בתוך אזניך וכיוצא? אם עדיין הנך מסתפק בדבר, עדיף שתשאיר את ברכת "על נטילת ידים" אחר שתגמור להתלבש ולהתפנות, ובנטילה שאחר הפינוי, עליה תברך על נטילת ידים, ואילו הנטילה שאתה נוטל בבוקר להעביר את הרוח הרעה – תיטול בלא ברכה (עיין שו"ת מחקרי ארץ חלק ב סימן א').