כתבתי זה בהערות לשו"ת איש מצליח כרך ג' סימן י"ג כדלהלן: אבל בביאור הנוסח הנ"ל שאומרים ובוקע חלוני רקיע, הנה הגאון בעל ספר הברית הנ"ל (ח"א מאמר ד' שני המאורות פרק י' דף כ"ג ע"א), הסביר היטב שדברים אלו לפי פשוטם נאמרו בדרך שיר ומליצה כלשון בני אדם, לפי מה שהם חושבים שהמאורות יבואו בעד חלונות וכו'. ואמנם לפי האמת אלה הדברים בעצמן נאמנו מאד ע"פ הסוד וכו', עיין שם באורך דברים נכונים ונכוחים. אמר המגיה: במקום אחר ביארתי בס"ד שיהיו דברי חכמים קיימים לפי פשוטן, במה שידוע בספרי הטבעיים חק "שבירת קרני האור", שקרני אור בעברם מסביבה קלושה לסביבה דחוסה יותר או להיפך (כגון מן האויר למים ולהפך, וכן מהאויר הסך שלמעלה מעיגול הנשימה הנקרא "אטמוספרה", לאויר כדור הארץ שלנו) משתברים ונוטים תחת האופק משתברים ונוטים הצדה, ובזה מסבירים היראות האור באופק מזרח (בעלות השחר) כשעה וחומש בטרם עלות השמש, שקרני השמש בעודה תחת האופק משתברות בדרכן בעוברן לאויר כדור הארץ ונראים אלינו. וזכורני שהמלבי"ם בפרשת בראשית ביאר יהי רקיע על עיגול הנשימה (אטמוספרה), וכן פירש הרב מעשי ה' (ושניהם אין מצויים אתי כעת). וידוע שברכת יוצר עיקר זמנה כמה דקות לפני הנץ החמה, ולכן אומרים בה: האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח, ר"ל בעלות השחר באופק מזרח, ובוקע חלוני רקיע, שקרני האור חודרים ובוקעים דרך אויר כדור הארץ ונשברים בדרכם ומזה מגיע אלינו אור השחר, ובעוד רגעים אחדים "מוציא חמה" ממש ממקומה וכו'.