אני מבקש ביאור של הבית יוסף (סימן שכח סעיף לז) וזה לשונו: "אוכלין ומשקין שהם מאכל בריאים וכו' וכל שאינו מאכל ומשקה בריאים וכו' אבל אם אוכל ושותה אותו לרעבו ולצמאו וכו'. משנה וגמרא בפרק שמנה שרצים (קט:) וכבר כתבתי לעיל (קא: ד"ה כתב הר"ן) שכל הדינים האלו באדם שחושש ואינו נופל למשכב ולא חולה אלא שחושש והוא מתחזק והולך כבריא אבל אם היה חולה שאין בו סכנה הרי אמרו שצרכיו נעשים על ידי גוי ומשמע דאוכל הוא אוכלין המרפאים אותו ולא חיישינן שמא ישחוק סממנין כיון שלא התירו לעשות מעשה הרפואה על ידי ישראל ואפילו על ידי החולה עצמו. ומשמע דכל שאינו חולה כלל מותר לו לאכול ולשתות אוכלין ומשקין שאינם מאכל בריאים דכיון שאינו חולה ליכא למיגזר מידי הילכך אפילו אינו לא רעב ולא צמא מותר לאכלן ולשתותן והא דנקט לרעבו ולצמאו לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט". עד כאן לשונו.
לא הבנתי האם הכוונה שמותר לחולה שאין בו סכנה לקחת תרופות בעצמו "והרי" שאומר הבית יוסף זהו ראיה שמותר, או שגם אסור לפי הבית יוסף שהחולה יקח תרופות בעצמו.