לא ידעתי למה כתב שאינו יכול לטעון אל תיטוש תורת אמך בזמן שדברי הרמ"א סימן פ"ט היפך דבריו, הרי הרמ"א שם כתב שהמנהג אצלם להמתין אחר אכילת בשר שעה אחת. אלא שסיים ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר וכן נכון לעשות. ע"כ. אם כי אחר זמן נשתנה המנהג בארצות אשכנז, וכמו שכתב בספר חכמת אדם (כלל מ' סעיף י"ג) שכן המנהג פשוט והמיקל בזה עובר משום אל תטוש תורת אמך, וכן בספר ערוך השלחן (סימן פ"ט ס"ז) כתב שכן המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל וחלילה לשנות בזה, ופורץ גדר וגו'. ע"ש. אם כי מנהג יוצאי גרמניה להמתין רק שלש שעות, ומנהג אבותיהם בידיהם מדורי דורות. ויכולים להמשיך במנהג אבותיהם, אף שאם יודעים שיכולים להמתין שש שעות ולא יבואו לידי מכשול ראוי שישנו מנהגם (כמ"ש בקיצור ש"ע להגר"א פפויפר הלכות בשר בחלב ח"א סימן י' סעיף ט"ז). ובפרט בארץ ישראל שכך נוהגים רובם ככולם, וכדעת מרן הש"ע. ומ"מ מעיקר הדין יכולים להמשיך במנהגם ויש להם על מה שיסמוכו. וכיון שנתברר שעושים זאת על פי דעת אבותיהם ורבותיהם, והדבר מותר להם, ממילא מותר למי שממתין שש שעות שהגיש להם מאכל חלבי קודם שש שעות, כיון שלהם הדבר מותר, ואין מכשילם באיסור. ובפרט היכן שיכולים להשיג דבר זה ממקום אחר. וכן כתבו בכיו"ב בשו"ת המבי"ט ח"א (סימן כ"א) ובשו"ת כתב סופר (חיו"ד סימן ע"ז) ובשו"ת יביע אומר ח"ט (חיו"ד סימן כ"ח אות ד'). ועוד אחרונים. ואכמ"ל.