כתב באור זרוע חלק ב' (סימן ק"ז): וצריך לחפש אחר יהודי טוב לעשותו בעל ברית כדי שיבא אליהו ז"ל וישב על הקיטדרא אצלו וכו'. והובא בהגהת מור"ם ביורה דעה (סימן רס"ד סעיף א). ועיין עוד בלבוש (שם) שכתב הטעם לחפש אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק, ויכוונו במילתו כוונה מובחרת ומעולה, ויגרום שגם הולד יהיה כמותם. עד כאן. וכן שמענו על מר זקיני מרן הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל שישב סנדק נכדו הרה"ג רבי חיים הכהן זצ"ל, ובזה תולים שקלסתר פניו של הנכד וחלק מהנהגותיו תאמו להפליא לזקנו הגדול (עיין בספר אב הרחמים ח"ב פרק ט"ל עמוד 417).
ומכל מקום ודאי שכל זה לא לעיכובא, ורבים מעדות המזרח בעיקר נהגו שעל פי רוב אבי הבן יושב סנדק. ופוק חזי להרב החסיד רבי רחמים מאזוז זצ"ל בספר כסא רחמים על התהלים (י' ט"ז) שכתב שנראה לו שאבי הבן עדיף שישב, ולמה שייוותר על המצוה שנזדמנה לו בשביל לזכות את הרבנים, וסיים: ואף כי אין אתנו מי שיודע סודן של דברים והם ידעו ויבינו דבר דבור על אופניו. מ"מ אפשר לכוין לפשט המצוה לקיים מצותו יתברך ויתעלה ולתקן שרשה במקום עליון. ע"כ.
ובאמת שיש שהיו להם סנדקים רבנים גדולים, והם לא יצאו תלמידי חכמים, ויש שהיו להם סנדקים אנשים פשוטים, והם יצאו תלמידי חכמים. כי כל זה רק לסימנא בעלמא, ולא שזה העיקר. ובפרט אם יש בדבר משום שלום בית וכיוצא בזה, גדול השלום. ובמקרה מסויים אמר לי מו"ר הגאון הנאמ"ן נר"ו שלעתים בדבר זה מצות חסד גדולה ממצות סנדקאות.
מתוך הסיפור נשמע שאשתך לא הבינה את דבריך כראוי והיה נשמע לה שלא כ”כ אכפת לך מהחטופים, מה שלא התכוונת באמת אלא רק מה עדיף חיילים או חטופים, אלא שכאשר היא שאלה מה היית עושה אם אני הייתי שם, בזה היא כמעט רשמה נצחון כי בודאי שתאמר שהיית נוהג אחרת, אבל אתה לא רצית שהיא תנצח בוויכוח אז אמרת שלא היית נוהג אחרת, או אפשר שהשיקול היחידי שלך לומר את האמת שזה לא משנה מי נמצא שם.
כך או כך זה טעות.
בשביל לנצח בוויכוח לא פוגעים באשה, כדאי לך לסגת אחור לגמרי מעמדתך (אף אם עדיין אתה חושב שאתה צודק), ולא לפגוע בה כך. וכן גם אם השיקול היחידי שלך הוא לומר את האמת, הרי למדנו בתורה שמותר לשנות מהאמת מפני שלום בית, ואם כן היה מותר לך לשקר ולומר שאם היא היתה שם לא היית חושב ככה.
איך לתקן? קודם כל לעתיד לא לחזור על טעות כזאת לעולם. ולעבר תוכל ללכת אתה לאיזה טיול או סיבוב, ושתראה שהאוירה רגועה ושמחה תאמר לה שחשבת עוד פעם והיא צודקת בכל מה שהיא אמרה, ובטח שמה שאמרת שגם אם היא היתה שם היית נוהג באותה צורה זה היה טעות, ורק בשביל שלא רצית להפסיד בוויכוח אמרת כך, אבל עכשיו שאתה חושב בהגיון היא צודקת.
איני מכיר מנהג כזה, ואף במנהגי תונס לא מצאתי, ויתכן שבמשפחה נהגו כן.
ומכל מקום מכיון שנהגו ויש בזה סימן טוב כדאי מאוד להמשיך במנהג זה, בפרט שמן הסתם הוא חשוב לאשה ועושה לה נחת רוח. ואפשר אולי למצא פתרון אחר לשמירת הטריות, כגון לשים בקופסה ששומרת טריות (יש כאלו מיוחדים ללחם).
כתב הש”ע בסי’ קל”א סעי’ ד’ “נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל, ולא בבית החתן, ולא בבהכ”נ ביום מילה, ולא כשיש שם חתן. הגה: ודוקא שהמילה או החתן באותו ב”ה, אבל אם אין המילה בבהכ”נ, אף על פי שהיא בבהכ”נ האחרת, אומרים תחנון (פסקי מהרי”א סי’ פ”א); וביום המילה שאין אומרים תחנון, דוקא שחרית שמלין אז התינוק, אבל מנחה אף על פי שמתפללין אצל התינוק הנימול, אומרים תחנון; מה שאין כן בחתן, שאין אומרים תחנון כל היום, כשמתפללין אצל החתן (הגהות מיימוני פ”ה מה”ת) ולא מקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה”.
וכתב המשנ”ב בס”ק כ”א “ולא בבית החתן – היינו משעה שנכנס לחופה אבל מקודם אומרים ויש מקילין אף בשחרית [שלחן שלמה וכן משמע קצת מהגר”א]”. שכתב בביאור הגר”א “בחתן שא”א כו’. אף על פי שהחופה לאחר מנחה כמו בע”פ שהוא י”ט אף על פי ששחיטת פסחים אחר חצות מהרא”י”.
מכאן אם הולכים אחר התפילה ישר לחופה, נהגו שהציבור לא אומר וידוי, אמנם אם לא הולכים ישר לחופה אומרים הציבור וידוי.
בכל אופן אומר החתן וידוי הגדול, ביום החופה. כיון שביום זה נמחלים לו עוונתיו.
לענ”ד להביא את השאלה כך למוה”ר צמח שליט”א לא כ”כ יעזור, הרי הרב צריך לשמוע קצת יותר פרטים, יותר טוב שתתקשרו אליו למשרד בשעות 17:00-18:30 בדרך כלל הוא נמצא ויכול לענות. מס’ טלפון 03/6767163 שלוחה 810.
ודרך אגב אף שלא נשאלתי אולי יהיה לתועלת, הרבה פעמים האשה עייפה וחלשה מבחינה פיזית ואין בכחה לסדר את הבית, ואף הבעל לא תמיד שם לב עד כמה אשתו חלשה… וכל שכן מבחינה נפשית, אם אינה מקבלת את היחס והאהבה שהיא צריכה אותם, גם כח פיזי אין לה להשקיע בבית ועוד.
קוה אל ה’, חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה’.
אחי היקר! כואב הדבר, כל משפחה שמתפרקת הוא צער גדול, להורים, לילדים, וגם להבדיל להקב”ה עצמו כביכול, כי הוא בצער גדול מענין כזה.
אבל קשה לעזור מרחוק וכשלא נמצאים בענין, לדעת את הסיבות וכו’
אני מניח שהלכתם למבינים ולמי שיכול לעזור.
אם עשיתם הכל, הנח את הענין.
רק זאת אומר, אם הדבר תלוי בידך, עשה הכל שלא תתפרק המשפחה, ואפילו אם אתה צריך לוותר, ולוותר ולוותר.
כי הכל כדאי, כדי להשאיר משפחה שלמה. וזכור עוד מקרא שכתוב “ברצות ה’ דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו” – ואויבי איש אנשי ביתו. עשה תשובה אמיתית, ואולי יעזור.
ואם אחר הכל, אתה רואה שאין מה לעשות. תקבל גם את זה, כי הכל ממנו יתברך לטובתו של האדם, אם לכפר עוונות, אם לתקן מה שבעבר, ואי אפשר לידע חשבונות שמים.
חזק עצמך ואל תפול ברוחך, וה’ יהיה בעזרך.
עיין בשו”ת יחוה דעת (ח”א סימן נ”א) בשם הרב שיירי כנה”ג (א”ח סי’ קע”ד הג”ט אות ב’) שאפשר לומר למסובים “בשמחתכם” ואח”כ לברך ולשתות, כי גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. ע”ש. והוא הדין לאמירת “לחיים”. וכן אומרים “לחיים” בקידוש לפני ברכת בורא פרי הגפן. ויש מקור לזה בגמרא שבת דף ס”ז ע”ב (סוף פרק ששי).
נראה דלכתחילה אין לעשות כן מפני דברי הרמ”א ביורה דעה (סימן שצ”א) שאסור לאכול בסעודה בליל יארציי”ט ע”ש. ובדיעבד אם קבעו החופה בליל יארצייט, מותר להשתתף ולסמוך על המתירים.
הנה מדבריך נשמע שהנך יודע את גודל מעלת הזכות להביא ילד יהודי לעולם וכמו שאמרו ביבמות (ס"ב ע"א) שדבר זה מקרב את הגאולה שאין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף, ע"ש ברש"י, ובפרט כשגדל בדרך התורה והמצוות לעבודת השי"ת וליראתו שכל מצוה ומצוה שיעשה הילד הזה הוא ובניו ומשפחתו וכל מי שיושפע ממנו לעבודת השי"ת הכל נזקף לזכות האב וכענין שאמרו (סהנדרין ק"ד ע"א) ברא מזכי אבא, שכיון שבן זה בא על ידו לעולם ובלעדיו לא היה מגיע, השי"ת מחשיב כל מצוותיו גם לזכות האב, ולא עוד אלא שכל הדורות הבאים שיבואו מילד זה ג"כ נזקפים לזכותו הם ומצוותיהם וכל ההשפעות שיבואו מהם, עי' ברש"י (בראשית ד', י') קול דמי אחיך, דמו ודם זרעיותיו, ומידה טובה מרובה ומכופלת ממידת פורענות פי כמה וכמה. אלא שהשאור שבעיסה הוא יצר הרע כדרכו נכנס ומתערב בכל דבר מצוה, ומחליש את האדם בעיניו, ומראה לו שאינו יכול לעמוד בעול החזקת עוד ילדים מצד כוחות נפשו וגופו ומצד פרנסתו. ושוכח שפרנסת האדם וכוחותיו מן השמיים הם, ומידת צערו וקשייו גם הם נקצבים מן השי"ת. ומי שהביא לו את ילדיו הוא גם יביא את מזונותיהם, וגם את הכוחות לגידולם. והקושי והצער אינם תלויים בזה כלל.
ואם מצד שדואג האדם שלא טוב לילד להוולד בבית זה מכל מיני סיבות, הרי זו טעות ברורה, שבודאי הגמור שהשי"ת קובע לכל אחד ואחד את מקומו שלו שרק שם ימלא את תפקידו אשר בשבילו נברא. וכאומרם ז"ל (נדה דף ט"ז ע"ב) אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו רבש"ע טפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני, וכו'. וכ"ש שקובע לו השי"ת היכן להיוולד ולאיזה הורים, ולאיזו משפחה. ועתה כמה על האדם לשמוח שבחר בו השי"ת וזיכהו להיות שותף עמו כדאמרינן התם (דף ל"א ע"א) שלשה שותפים באדם, הקב"ה אביו ואמו וכו'. ומי שבחר בו המלך להיות שותף עמו כמה מאושר הוא. ובפרט שזוכה לגדל את בן המלך, שכל ישראל בניו של השי"ת הם, כמה עליו להודות לו על זה.
וע"ע במסכת יבמות (דף ס"ב ע"ב) רבי יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר וכו', ע"ש ברש"י. וכן פסק הרמב"ם (פט"ו מהלכות אישות הלכה ט"ז) וכתב שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם. וע"ע בספר הקדוש פלא יועץ (ח"ב ערך פריה ורביה), שהאריך בענין זה, וכן במאמר בנין הבית בסוף קונטרס אמרות טהורות , שגם כן הרחיב בזה.
חזקו ואמצו, ותודו להשי"ת על הזכות הגדולה הזו.
והשי"ת יתן לכם כוחות ויברך אתכם בכל מילי דמיטב אכי"ר.
נ.ב. כמובן שאם יש בעיות ספצפיות כדאי לגשת ולהתייעץ ולטפל בהם.
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.