מדוע הכלל "נסוג" אחור לא פועל בפסוקים הבאים: 1) "ויבא קין" – בראשית ד', ג'. 2) "ויצא לוט" – בראשית י"ט,י"ד. 3) "ויבא לו יין" – בראשית כ"ז,כ"ה. 4) "כי-תצא אש" – שמות כ"ב,ה'. 5) "ואם תראה עוד" - ויקרא י"ג,כ"ז. 6) "ותצא אש" – שופטים ט',כ'. 7) "ולו-היה בן" – ש"א ט',ב,. 8) "לא-היה מלך" – נחמיה י"ג,כ"ו. 9) "קראו צום" – ירמיה ל"ו,ט'. 10) "וידעו כן" – זכריה י"א,י"א. 11) "היתה זאת" – דבה"י-ב', א', י"א. בכל הדוג' הנ"ל הטעם הוא "קדמא" במלה הראשונה "ואזלא" בשניה. האם זו הסיבה שהכלל לא חל בהן? ואם כן – מדוע דוקא בקדמא ואזלא, הרי קדמא הוא טעם משרת ואזלא מפסיק, ובמקרה כזה הכלל "נסוג אחור" אמור לפעול?!