אינו נכון, שענין איסור תשמיש ביום, הוא בזמן שהוא יום כשיש אור ממש בעולם לא מעט, ולכן כל שהגיע צאת הכוכבים שהעולם חשך, אף שאינו חשוך גמור לא חשיב יום, שכבר הוא לילה ואין אור ממש, וכן קודם הנץ החמה אם עדיין חושך בעולם רק שהתחיל להאיר קצת, אף שהוא יום בעלמא, לא חשיב יום לענין זה. וכמו שכתב הגאון הרי"ח ז"ל בספרו בן איש חי (שנה שניה סוף פרשת וירא) להקל אחר עלות השחר. ואע"פ ששם היקל רק עד זמן הנחת תפלין ע"ש [והוא ע"ד מה שנזכר בשאלה], מ"מ עיין למרן הגאון ראש הישיבה נר"ו בהגהותיו שם, שהגרי"ח גופיה בשו"ת תורה לשמה (סי' סז) היקל עד הנץ החמה. וע"ש שטעמו דחשיב לילה לענין איזה דברים ולכן יש להקל כאן. ואחר צאת הכוכבים שהוא לילה גמור לענין כל התורה, ודאי דליכא למ"ד דהוי יום לענין זה. ומ"מ כבר נודע שראוי לשמש באמצע הלילה וע"פ הסוד אחר חצות לילה, ואין כאן מקומו להאריך.