אני מוכרח להעיר שאיני מבין את דברי הרב:
א. אמנם נאמר רבות בשבח לימוד התורה בש"ס ובמדרשים וכו', אבל יש לנו מימרות מפורשות שרואות בשילוב תורה עם דרך ארץ כדרך המלך ולעיתים אף יותר טוב ממי שרק לומד תורה. המפורסמת מביניהם היא מה שנאמר בברכות (ח.): גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב: אשרי איש ירא את ה', ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב: יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא, ולגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ביה. וזהו היפך דברי הרב "שההכרח לא יגונה ולא ישובח". הגמ' בהדיא מביאה שיגיע כפיו גדול מהיר"ש." שזהו שבח לו לאדם שעוסק בדרך ארץ וגם בתורה יחד מאשר רק בתורה. ורבות נאמר בשבח המלאכה בשילוב עם התורה שמשכחת עוון וכו' ולא אאריך בזה כי הדברים לכאורה ידועים. אלא שבדור האחרון דברים כאילו נעלמו מעיני האנשים.
חזיתי בעיני מגיד שעור שהעביר את הלימוד בגמ' בברכות דף ח-ט, וכשהגיע למימרא זו (זה היה שעור לבעלי תשובה כמדומני), הוא בכלל לא פירש את המימרא, פשוט המשיך הלאה בניגוד לשאר הדברים שפרט היטב.
עוד יש לנו גמ' בברכות (יז.) :אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו, כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו, ושמא תאמר: אני מרבה והוא ממעיט - שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ולכן לומר על מי שעובד למלאכתו שהוא פחות מהלומד תורה, קשה לומר לענ"ד.
כמו כן ידועה שיטת הרמב"ם בעניין קרדום לחפור בה, שהטיח דברים קשים בפירוש המשניות (אבות) וכן ביד החזקה (הל' ת"ת). ואף שחלקו עליו הרשב"ץ, מרן ועוד. זו עדיין שיטה חשובה שחלילה מלזלזל בה (ראה למשל הנהגותיו של הרב גדליה נדל זצ"ל) והיו מגדולי הדורות שחשו לשיטה זו, ורק בדור אחרון (מסיבות פוליטיות והיסטוריות) השיטה הזאת נחשבת מגונה (וידוע מה שדנו בכך גדולי דורנו בזמנינו בשו"תים, שאכן כדאי להתפרנס מהכולל מאשר לעבוד וללמוד).
עוד בעניין תלמוד תורה וחשיבותו מעל הכל. אמנם המשנה בפאה כותבת שת"ת כנגד כולם, אך ידוע שנחלקו ראשונים (רמב"ם ומאירי למשל) האם מצווה זו דוחה עשיית מצוות אחרות כגון כיבוד הורים. וידוע עוד מה שמובא בגמ' ביבמות (קט) האומר אין לו אלא תורה..דאפילו תורה אין לו.ע"כ. כי לימוד תורה הוא על מנת לעשות ולא רק ללמוד. ולכן מה שעשו היום לימוד תורה כאידאל מבלי שום עיסוק חיצוני לו, לא ברור שזו הדרך אא"כ הולך לשמש כרב,דיין, מגיד שעור וכד' (רק להזכיר עדיין איננו נמצאים בימות המשיח).
עוד ידוע חיוב הבעל בכתובה לזון ולפרנס את אשתו. ואף על פי שאשה יכולה למחול ועוד שיש פנים לומר שהאישה יכולה לעבוד והגבר ילמד (ראה למשל קידושין כט, בבן יהוידע), עדיין בבסיס הדבר - חובת הגבר לזון את אשתו ולפרנסה בכבוד. מה גם שלא בטוח שהנשים בימינו באמת מוחלות בלב שלם על התנאים הכלכליים הקשים בהם הן חיות וזוהי נקודה כואבת ואכמ"ל.  עוד מה שאנחנו מבקשים בברכת המזון: "ואל תצרכינו לידי מתנות בשר ודם ולא ידי הלוואתם". וכי דוברי שקר אנן?
לסיכום איני חלילה נגד לימוד תורה וישיבה בכוללים, שכן אף אני נמנה כעת על לומדי הכולל. אך נדמה שקשה לומר לומד על מי שעובד לפרנסתו, שזהו סוג של דיעבד, או שהוא פחות טוב בעיני ה' ממי שלומד יום שלם. יש צדדים לכאן ולכאן, והכל תלוי באדם, בשעה ובמצב. ואחד הממעיט ואחד המרבה ובלבד שיכוון לבו לשמיים. והיה מקום להרחיב הרבה בדבר אך הזמן קצר והמלאכה מרובה.