1. איני מכיר בזה חילוקי מנהגים בין יוצאי תוניסיה לשאר עדות ישראל, וכל שיש הפסק, בין שבר לשבר, אף קטן ביותר, שפיר דמי. וכל שאין הפסקה בין שבר לשבר, רק הקול עולה ויורד הרי זה תקיעה.
2. א. כך מנהג תימן וג'רבא ואולי עוד קהילות, וזה על ידי הלשון, או ע"י הפסקים בנשימה כמו שראיתי שכתב הגר"י רצאבי בספר שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ח"ג (סימן ק"י הערה ל"ג), והזהיר שם לא לעשות כן ע"י נענוע השופר ביד שבזה רבים סוברים שאין יוצאים יד"ח אף בדיעבד. ע"ש. וכן שמעתי את מו"ר הגאון הנאמ"ן נר"ו מזהיר על כך, לעשות כן ע"י הלשון ולא ע"י נענוע השופר ביד.
ב. כמדומה שתרועה זו נראית יותר כיללה מאשר ט וטו טו (התרועה צריכה להיות יללה. עיין בר"ה דף ל"ד ע"א). וכן שמעתי משם מוה"ר הגר"מ הלוי זצ"ל. ועיין בש"ע המקוצר הנ"ל (הערה ל"ב) שהביא סמוכות למנהג זה מהגאונים והראשונים.