1. אפילו בעישון אין זה מוסכם כל כך שעובר בזה איסור דאורייתא (עיין בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סימן מ"ט), וכל שכן דאכילה מרובה שאין זה ברור כלל שמזיקה כל זמן שלא מתמיד בזה. אך ודאי שנכון להזהר בזה.ובפרט שאין זה דרך ארץ. ולהתגבר על דבר זה, שמעתי ממו"ר הגאון הנאמ"ן נר"ו ב' עצות, או שיאכל לאט שאז האוכל כבר מתעכל ומרגיש שובע, או שמראש יקח את כמות האוכל שיודע שצריך לה ולא יוסיף יותר לקחת כל פעם עוד פרוסה ועוד פרוסה.
2. כמדומה ויש הרבה חנויות לזה, ואפשר גם בחנות של הישיבה.
3. אם כמות הקמח שבתערובת היא לפחות ששית מהתערובת צריך לברך אחר אכילת כזית מהתערובת ברכת מעין שלש. ואם כמות הקמח פחות מששית מהתערובת ואכל כזית בלבד. אינו מברך שום ברכה אחר אכילתו. ואם אכל יותר מכזית, וברור לו שאכל כזית משאר המינים שבתערובת, מברך בוראי נפשות רבות, (ברכת ה' חלק ב' פרק ב' סעיף נ"ז והערה 167). אם אכל כזית מהקרם והשוקולד, מברך נפשות. ואם אכל מהרקיקים לבד שיעור כזית, מברך על המחיה. ואם אין כזית אלא בצירוף הקרם והרקיקים יחד אינו מברך שום ברכה (ברכת ה' ח"ג פ"י סעיף ל').
ובעיקר ברכת הוופלים, אין זה מחלוקת מרן ומור"ם שיש בזה מחלוקת בין ספרדים לאשכנזים, אלא מחלוקת בין חכמי הדור אם הרקיקים באו לדבק אן גם כדי לתת טעם. ומוה"ר משה לוי זצ"ל בברכת ה' סבירא ליה לברך עליהם שהכל. וכן דעת מו"ר מרן ראש הישיבה הגר"מ מאזוז נר"ו. ומאידך דעת מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף נר"ו לברך על הוופל במ"מ כמו שכתב בספר הלכה ברורה ח"ח (סימן קס"ח שאה"צ אות ק"ל).