במסכת כתובות (דף ג:) "ואיכא נמי כוהנות" ופרש"י "שנאסרות על בעליהן אף באונס". הכוונה משום שנעשות זונות. והרי "אין זונה אלא הנבעלת לפסול לה" (יבמות סא.) והרי בעילה לגוי אינה אסורה מן התורה משום לא תתחתן בם אלא דרך אישות ולא דרך זנות כמבואר במסכת עבודה זרה (לו:) והרי כאן מדובר שהם נבעלות דרך זנות להגמון. והרי לפי ר"ת בתוס' כתובות שם, לכאורה אין איסור אשת איש להבעל לגוי כמו שכתוב בתוס' שאין חייבים מיתה על בעלית מצרי כי ביאתו אינה ביאה. א"כ שאלתי - לפי ר"ת (מובא בתוד"ה "ולדרוש"' כתובות ג:) שאין איסור אשת איש להבעל להמון ואף אין איסור "לא תתחתן בם" להבעל לגוי דרך זנות (ע"ז לו:) למה כוהנות שנבעלות להגמון נאסרות על בעליהן הרי לא נעשות זונות כי אין זונה אלא הנבעלת לפסול לה והרי ההגמון לא פסול בין מצד לא תתחתן בם כי זה דרך זנות ובין מצד אשת איש לפי ר"ת שהרי לר"ת ביאת עכו"ם אינה ביאה ולא חייבים על ביאתו מיתה.