דיבוק קל באות שעדיין צורתה ניכרת

הנה ידוע שהמשנה ברורה כתב שאות מ' שנדבקה למטה אפילו דיבוק קל פסולה וא"א להפרידה מדין ח"ת, והרב כתב בשם הרב מאזוז דלא כהמשנ"ב ולעולם בדיבוק קל ניתן להפרידה דסו"ס צורת אות עליה וליכא ח"ת.
אלא שכאן היה מקום לשאול דא"כ אמאי בדין אותיות ה' וק' פסק הרב דאם נדבקה הרגל לירך אפילו דיבוק קל {ואפילו לאחר כתיבה} פסול ואיכא ח"ת בהפרדה, והלא גם כאן סו"ס יש צורת אות על הק' והה', אלא דגם על זה כתב הרב לתרץ בחלק ג' אות מ' הערה 14 בשם הרב מאזוז שליט"א דלא דמי הא להא כיוון דאות מ' קיי"ל דצריכה להיות גוף אחד ובין קודם הדיבוק ובין לאחר הדיבוק הויא גוף אחד וע"כ כיוון שיש צורת אות ואין שינוי משני גופים לגוף אחד מותר להפריד משא"כ אות ק' דלרוב הפוסקים צריכה להיות שני גופים כשנדבקו הופכם לגוף אחד ואין זה כדקיבלנו צורת האות מסיני וע"כ חשיב ח"ת בהפרדה עכת"ד הרב שליט"א.
אלא שעדיין יש להקשות על תירוץ זה דנראה לכאורה דאינו חדא משום דאף בשאר האותיות קיי"ל בשני אותיות שנדבקו ולא נשתנה צורתם דשרי להפריד והכא ברור דמסיני צריך שכל אות תהיה גולם בפנ"ע ואפ"ה כשהפכם לגולם אחד ע"י דיבוק אם לא נשתנה צורתם יכול להפריד ומ"ש די"ז מדין הה' והק' דכשהופכם לגולם אחד וניכר צורתם לא נוכל להפרידם ויתירה מזאת קשה מגוף אותיות הללו מיניה וביה לשיטת הרב דהרי פסק הרב בשם הרב משה לוי ז"ל דאם נדבקו הה' והק' לגגם לאחר הכתיבה בדיבוק קל מותר להפרידם מדין ס"ס ספק אם קיי"ל כהפוסקים דאפילו לכתחילה שרי {או צריך} להדביקם לגג וספק אם פסלינן דיבוק שלאחר כתיבה ועכ"פ אנו רואים גם כאן דאע"פ דקיי"ל דאות ק' וה' צריכים להיות שני גלמים {לרוב הפוסקים} אפ"ה אם נדבק והפכם לגולם אחד בגג יש לסמוך להקל בגרירה אע"פ דהפכם לגולם אחד והיינו דאין טעם זה דהופכם לגולם אחד ראוי לפוסלו שלא יוכלו לגרדו וא"כ מאי שנא נדבק ירכה מנדבק לגגה {לאחר כתיבה בשניהם} והגם דבגגה יש ס"ס לצרף הדעות שמכשירים אפילו לכתחילה בדיבוק ובירכה לא מצינו זאת וע"כ לא שייך לעשות ס"ס להתיר אפ"ה יש להקשות דסו"ס אנו רואים מדין גגה דלא אמרינן למעשה הך כללא דהפכם משני גלמים לגולם אחד ובזה צ"ע מאי שנא ירכה מגגה דמשום האי כללא פסילנן לה