האם נכון הדבר שכבוד הרב חידש עבורנו שבמילה "אַתְּ"/"אַָתְּ" יבוא תמיד דגש חזק באות תי"ו כתשלום דגש עבור האות "נ" שנפלה (אע"פ שלא מבטאים אותו כדגש חזק כיון שהוא בסוף מילה)?
הרקע לשאלה: מצינו דוגמאות ספורות לכך שבא דגש חזק בתי"ו של המילה "אַָתְּ" - כפי שמופיע בתיקון קוראים וסידור "איש מצליח" וכן ב"שנים מקרא ואחד תרגום איש מצליח" (הדגש החזק מודגש יותר מהדגש הקל), לדוגמא: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה אַָתְּ", "אמרי-נא אחותי אַָתְּ". ואילו ברוב המקרים בספרים הנ"ל התי"ו במילה "אַתְּ"/"אַָתְּ" היתה דגושה דגש קל.