א –ב) בספר נהר מצרים (דף מ"ח סוף ע"ב) הביא שהמנהג הקדום במצרים שעולה אחד היה מסיים והוא המתחיל גם בקריאה בספר שני, ומברך על שניהם תחילה וסוף. וכתב שהמנהג הזה חלף הלך לו ולא ישמע ולא יפקד עוד. וכן המנהג השני שנהגו שהקורא בספר הראשון מברך רק ברכה ראשונה. ואחריו תיכף ומיד עולה חתן בראשית בלא ברכה ראשונה אלא בברכה אחרונה בלבד. ושגם מנהג זה נתבטל, ועתה נוהגים במצרים שחתן מסיים עולה ומברך וקורא ומברך. וכן חתן בראשית, והוא הנכון על פי הדין והוא הנהוג בכל קהילות ישראל למקומותם, ומיניה לא תזוע. עכ"ד. וא"כ המנהג הכי נכון הוא כמו שנהוג בכל תפוצות ישראל. וכן הסכים בספר חזון עובדיה – סוכות (עמוד ת"ע). אך יש לברר קודם מהיכן הגיע המנהג, אם בטעות, או שכך ידוע בבירור שנהגו במקומותם משום קדמוניות על פי הוראת חכם, אחרי שאינו בהכרח טעות ע"פ ההלכה, אף שלא מצאנוהו בפוסקים לפום ריהטא.
ג) אין לחתן לומר זאת אחר ברכו, מחשש הפסק, והנכון שיאמר זאת החתן קודם ברכו, וכמו שמנהיג מרן הגר"ע יוסף נר"ו, ועיין בשו"ת יביע אומר חלק י' (חלק אורח חיים סימן נ"ה בהערות לרב פעלים חלק ג' אות ל"ג). או שהחזן יאמר זאת קודם הקריאה אחר ברכו כמו שנוהגים בכמה מקומות.