הרי קיימא לן שלדעת מרן שבת הותרה, והרי הוא חולה שיש בו סכנה, ששבת היא כחול ממש עבור כל צרכיו, אף שאין במניעתם סכנה לחולה, כפי שהביא מרן בבית יוסף בשם הרמב"ן (סימן שכ"ח), ולא כדעת רש"י ז"ל. על כן, מדוע נמנע מהחולה דבר שהוא צרכו, למרות שאין במניעתו סכנה, כגון לטחון לו את בשר הנבלה כדי שלא ירגיש בטעמו?