יש לי חבר אשכנזי ששב בתשובה, יחד עם אשתו שהיא ספרדיה. מצד אחד חברי אוהב את התפילות והמנהגים של הספרדים שנחשף אליהם עד כה יותר מהתפילות והמנהגים של האשכנזים. מצד שני הוא מאד רוצה להתחבר למנהגי אבותיו שהיו ככל הנראה חסידי חב"ד. מה עליו לעשות והאם יש איסור כלשהו שילך לפי הספרדים בכל העניינים כולל פסח ?
לכתחילה כדאי שכל אחד ינהג מנהג אבותיו. אבל במקרה שלנו דעת מרן הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א שאשכנזי בארץ ישראל יוכל לנהוג כמנהג הספרדים, ואעפ"כ כדאי להחמיר בענייני פסח, שגם הספרדים, רבים מהם מחמירים בהרבה חומרות, ובזכות זו יזכו להרבה שפע וברכה וחתימה טובה בכל העניינים.
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
אכן כן מנהג תונס וגם מרוקו ועוד לדלג בית יעקב ושיר של יום בראש חודש, אמנם בסידור איש מצליח הביאוהו ע”פ דברי הבא”ח שגם אצלם היה המנהג לדלג והוא שינה את המנהג.
כן כתב בספר למען ידעו דורותיכם (ח”א עמ’ פ”א) שכן נהגו לאכול בימי החנוכה, רק לא כוסמת כמו שכתבתם אלא “קצב” והוא דוחן, וכמו שכתבתם שכך קראו לו בערבית ערישה תעא קאסב.
איך יתכן לחזור בתשובה כאשר בפועל המציאות לא משתנה?
יש תשובה על כל העבירות שבתורה, רק שתהיה תשובה אמתית וכנה ואיתנה, עם כל חלקי התשובה, אלא שלפי גודל וחומר העבירה, כן צריך להחמיר בתשובתו.
וידוע מה שאמרו חז”ל ביומא (פו.) שבעבירות חמורות שיש בהן כריתות ומיתות בית דין (שהוא כמו עריות ורציחה), אין די בתשובה ויום הכיפורים, אלא צריך גם יסורין למרק ולנקות את האדם. ופסקו הרמב”ם בהלכות תשובה (פרק א’ הלכה ד’).
וכבר כתב הרמב”ם (שם בסוף פרק ג’) שאין לך דבר עומד בפני התשובה. ע”ש. והרי לך קין שהרג את אחיו הבל (ב”מ), ועשה תשובה ונתקבלה תשובתו, כמו שכתוב בתורה, ועיין במדרש.
ומה ששאלת, הרי המציאות אינה משתנה, אמת שכן הוא, ולא רק בעבירות אלו, אלא גם בשאר עבירות, הרי שאכל נבילות וטריפות ועשה תשובה. וכי מעשה האכילה נמחק, חילל שבת ונסע במכונית בשבת קודש (ל”א), ועשה תשובתו, הרי המעשה קיים. ואף על פי כן שייך תשובה.
והתשובה על כל זה, כי התשובה היא חסד מהבורא, שעל ידה מתקן האדם כל הפגמים והצער שגרם בעולמות העליונים, ואיך זה מתקן אין אנו יודעים, רק שכן אמר לנו ה’ “שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם”. ועיין להרמח”ל הקדוש בספרו היקר מסילת ישרים (פרק רביעי) שכן כתב בפירוש, שאף שרצח ונאף, מועילה תשובה, וביאר איך זה מועיל, עיין שם בדברי קודשו.
ובספרי המקובלים יש תיקונים לכל עבירה, ועל עבירות כאלו האריכו איך לעשות התיקון.
ואם חלילה נכשל אדם בזה, ילך אצל חכם ורב אמיתי, שיורה לו דרך תשובה. וכדאי לו לשוב בעוד כחו במתניו שיוכל לתקן בעולם הזה את מעשיו. ושב ורפא לו.
ז”ל רבנו חננאל: אמר רב יהודה הבודק “אחר שיבער הכל” צריך שיבטל בלבו מה שאינו ידוע לו עכשיו. ע”כ. ובפשטות כוונתו על הביטול של הלילה, כי אז מבטלים מה שלא ידוע, ובבוקר מבטלים גם מה שידוע כידוע. ועיין עוד בספרו של מרן שליט”א ה’ נסי ח”ב עמ’ מ”ג בהערה ותרו”ץ
לצערנו לא נוכל להעביר את השאלה למרן שליט”א, אך מצאנו התייחסות שלו בעבר לנידון כעין שלכם, וכדלהלן:
הנה המנהג לא לאכול דגים בר”ח ניסן אינו נפוץ בכללות העדה התוניסאית, ובדקתי בספר עלי הדס ולא הביא כלל מנהג זה, וכן שאלתי את ידידי הרב תומר בוכריץ שליט”א (מח”ס למען ידעו דורותיכם על מנהגי תוניסיה) וגם הוא אינו מכיר מנהג זה. וכנראה זה היה נהוג בכמה משפחות, וכמו שיש עוד מנהגים כאלו שאינם נפוצים אצל כולם רק אצל כמה משפחות. ואמר לי ידידי הנ”ל שכנראה טעמם כמו ראש השנה שיש מנהג לא לאכול דגים כי יש בהם סימן לא טוב, ויש דמיון בין ר”ח ניסן לראש השנה שבשניהם באים כל הילדים לבית (למנהג הבסיסה אם אתם מכירים…), וגם היה מנהג בעבר שלא להכניס אף אחד לבית בשני הימים הנ”ל.
ולגבי המנהג לא לאכול דגים בראש השנה שהוא מנהג מוכר וידוע לא רק אצל התוניסאים, כתב מרן ראש הישיבה שליט”א בגליון בית נאמן (מס’ 180 אות י’) שכאשר חל ראש השנה בשבת יש לאכול דגים, ואין לחשוש למנהג זה. ע”ש. וכל שכן למנהג שהזכרתם שלא לאכול דגים בר”ח ניסן שהוא מנהג פחות נפוץ כנ”ל שלדעת מרן ראש הישיבה שליט”א כאשר חל בשבת יש לאכול דגים.
כמו כל יהודי המזרח, הצטיינו יהודי תוניסיה (גם החילוניים שבהם) באמונת חכמים פשוטה ובכבוד עמוק לדת. היתה להם פשטות וישרות, אבל קשה להגדיר קווים עיקריים או דרך מסויימת בעבודת ה’ שהיתה להם, הם עשו מה שצריך – קמו בבוקר התפללו שחרית ולמדו תורה מעט, אח”כ אכלו משהו ויצאו לעבודה ומשם לבית הכנסת ולבית, וחוזר חלילה כל יום. אם רצונך לטעום משהו מזה, קח את הספר “דרכי משה” של ר’ כלפון משה הכהן זצ”ל (ערוך על סדר פרשיות התורה), ולמד בו על הפרשה מידי שבוע.
בנוגע למשנתו של הרב קוק זצ”ל – הוא היה הרב הראשי לישראל ומגדולי הדור בזמנו, והשפעתו היתה רבה על כל יהודי התפוצות, אך ככל הידוע לי לא היה שום קשר מובהק בינו ליהודי תונסיה, ולא בין יהודי תונסיה לבינו. ההתיחסויות של הרב קוק לפניות של רבני תונסיה ולהיפך, הגיעו בעקיפין ע”י תיווך מכלי שני ושלישי בלבד. (והמדובר על תכתובות בדברי תורה ולא בהשקפה. כי כמדומני ספרי ההשקפה של הרב קוק לא הגיעו לידם כלל).
בנוגע לתקומת ישראל בארצו, כרוב הרבנים גם רבני תונסיה ראו זאת בחיוב רב (אולי לזה התכוונת שהם אחזו בתורת הרב קוק), ועודדו מאד את העליה לארץ. אך הם התנו את העליה בשמירת מצוות מלאה כמו בחו”ל. לאותם אנשים שחשבו שאולי ייחלשו ברוחניות מחמת העליה – המליצו הרבנים להשאר בחו”ל ולא לעלות (הדברים מתועדים בספריהם, אך לא כאן המקום להאריך ולפרט).
לנו יש הרבה מה ללמוד מהתמימות והאמונה של אבותינו בתונסיה, גם מהאנשים הפשוטים שבהם, מיראת השמים האמתית שלהם, מההידור במצוות שנהגו בהם. והלוואי יגיעו מעשינו למעשי אבותינו.
עלה והצלח!
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.