בפשטות, על פי הסיפור שסיפרתם, המשכיר צריך לפצות על ימי העבודה וגם על מה שאי אפשר להשתמש בחדרי המקלחת, אבל אי אפשר לפסוק בלי לשמוע את שני הצדדים, ובלי לדעת בדיוק את פרטי המקרה. תוכלו לפתוח תיק בבית הדין של הישיבה או ללכת לתלמיד חכם בורר המוסכם עליכם שידון בזה.
אם יש לכם אפשרות להשיג את החוזה שחתמתם עמו יהיה מה לדון בזה. אבל אם לא אי אפשר להקל מכיון שיכול להיות שהחתימה עמו כוללת שלא תקנו את הדירה הזאת לעולם ובשום אופן שלא דרכו. לכן אין ברירה אלא לשלם ליורשים או להגיע עמהם לאיזה פשרה. ולשלם לבתו אי אפשר אם יש לו בנים, כי הבת אינה יורשת לפי דיני התורה, אלא אם כן אין לו בנים (תשובה זו נענתה לאחר התייעצות עם אב”ד משפט וצדק הגר”ד עידאן שליט”א).
אם הוא לא ידע עליך, המחילה שביקשת הועילה, ותיזהר מכאן ולהבא. יישר כח!
קראתי את כל הסיפור, ואני רואה את הדברים בצורה שונה: בהתחלה הוא באמת רצה, והראיה שרצה לסגור וורט, ועד שאת הספקת להחליט הוא הסתפק מכל סיבה שהיא שלא עלתה לו לפני (וא”א לדעת מה הסיבה, להרבה אנשים יש מחשבות משונות ושטויות בראש), אבל לא התכוון כלל לעשות בזה גניבת דעת. ולכן אינך צריכה להקפיד עליו כלל, ואין ענין להתקשר או לומר לו משהו, פשוט לסלוח ולשכוח מכל הקשר שהיה ביניכם, ובלב טהור ונקי להתכונן לקראת הזיווג האמיתי שלכם שיבא בקרוב בעז”ה.
לגבי המתנות אם צריך להחזיר, יש דיון בזה בש”ע (אה”ע סי’ נ’ ס”ג). אך צריך להבין באיזה מתנות מדובר, הרי בדרך כלל אין נותנים מתנות לפני הוורט. ואם הכוונה לאיזה אוכל או שתיה שהוא קנה לפגישה, זה לא נקרא מתנה אלא דרך נימוס שאנשים יושבים יחד מביאים משהו לאכול, ולכן א”צ לשלם ע”ז כלל. ואם הכוונה למתנה אחרת נא לפרט לנו. (אחרי הפסח, כי האתר יהיה סגור לשאלות עד אחרי הפסח).
לשבור טלפון לא כשר, אין הדבר פשוט וע"ע באורך בשו"ת ברכת יהודה ח"ז (חחו"מ סימן ח') אך בודאי שצריך להוכיחו שימנע מלהשתמש בו ומצד דיני ממונות, כל מקרה לגופו, וצריך לראות ולשמוע את ב' הצדדים
כיון שהמטה מושכרת ללאה, זכותה של לאה לדרוש מרחל דמי שכירות אם תרצה לדרוש, ואף בדבר שאין דרך להשכיר יכולה לדרוש תשלום קודם מעשה וכל שכן בדבר שדרך להשכיר שאפשר לדרוש תשלום אף למפרע. (וע"ע בש"ע חו"מ סימן שס"ג סעיף ו') ואם רוצה לוותר לה על התשלום זה עניין שלה
הנני להקדים שבכדי להשיב תשובה כתקנה היה צריך לשמוע את שני הצדדים וכדכתיב "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק". ואלו שעונים לצד אחד (כמו אחד המשיבים בבית ההוראה דידן לשואלת זו וכן רב אחד למנהלת החוג), היינו שרואים שבאים אליהם לשאול כיצד עליהם לנהוג, כדי להיות נקיים מה' ומישראל, ומשיבים לפי מה שאותו צד סיפר, ולא בתור פסק דין החלטי אשר יכול להנתן רק אחר שמיעת טענות ב' הצדדים.
ולכן במקרה זה הנני מדגיש שהתשובה היא לפי מה שתיארה השואלת במכתב הנ"ל (בתוספת פרטים שסיפרה לנו בטלפון), ובפרט שהוא אחר מעשה, וכבר ע"פ מה שהשיבו לה שלחה עו"ד שתדרוש את השיקים והנהלת החוג נאלצה להסכים לעתירה. ושואלת אם נהגה כהוגן.
והנה לגבי מכת מדינה נודע מחלוקת גדולי האחרונים בזה, ומור"ם בהגהתו בשלחן ערוך חושן משפט (סימן שכ"א סעיף א') כתב וז"ל: וכן פסק מהר"ם על מלמד שגזר המושל שלא ילמוד דהוי מכת מדינה וכל ההפסד על בעל הבית, ויש חולקין וס"ל דמכאן ולהבא בדין חזרה קאי וכו' והסברא הראשונה נ"ל עיקר. ע"כ (וכן רמז על כך בהגהתו בר"ס של"ד). אולם הסמ"ע שם (ס"ק ו') האריך למעניתו לחלוק על דברי מור"ם, וע"ע מה שכתבו בזה הש"ך (סק"א) והט"ז (שם) והרב נתיבות המשפט (סק"א) ובביאור הגר"א (שם אות ז') ובשו"ת חתם סופר (חחו"מ סי' קס"א) ובשו"ת מהרש"ג חלק ג' (סי' קכ"ב) ובחכמת שלמה (סי' שכ"א) ערוך השלחן (סימן של"ד סעיף י') ובשו"ת שמחת כהן מהד"ב חחו"מ (סי' כ"ה). ולכאורה יכול המוחזק לומר קים לי כהפוטרים. ובפרט לאור חלק מדברי האחרונים הנז' דבנ"ד גם לדברי מור"ם יהיו ההורים פטורים מלשלם. וכמו שהארכתי בחילוקים שכתבו האחרונים בזה בתשובה לעיל. אלא שאם בכוונת ההורים להמשיך בקורס אחר שיעבור זעם, עליהם לשלם את ההוצאות שהיו מוכרחים לשלם הנהלת הקורס גם בזמן זה בכדי להבטיח המשכת הקורס בבוא העת. אלא דבנ"ד שבעלי הקורס מוחזקים בשיקים, היה מקום לומר שאינם צריכים להחזיר, וכידוע יש בדבר מחלוקת גדולה. ועיין שו"ת משפטיך ליעקב חלק א' (סימן י"א) באורך. אך פשטה ההוראה שגם בזה אין נחשבים למוחזקים וכמו שהורה הגר"נ קרליץ (עיין בדרכי משפט פרק ט"ז הערה כ"ג). ובפרט לגבי החודשים שמכאן והלאה (היינו מאז שההורים הודיעו שרצונם לבטל) שלא יצטרכו לשלם עליהם. ועוד שהיכן שחזר הקורס ולא התבטל הענין לגמרי, וההורים אנוסים מלשלוח בתם, שמפחדים מהדבקות (כפי ששמעתי מהאם בטלפון), וכן שעיקר מטרת הקורס שיגיעו למופע בסופו כפי הנראה לא יהיה, ובזה אינם מוכנים לשלוח, הרי זה אונס של יחידים שבזה לכ"ע אין ההורים צריכים לשלם וכמ"ש כיו"ב בשו"ת מהר"ם פאדואה (סימן פ"ו). ע"ש (וע"ע בסימן הקודם). מסתבר שההורים פטורים לגמרי. וברור שהתנאי של הודעה חודשיים מראש לא היה אדעתא דהכי שבאה מכה כזו. אם כי יש עוד צדדים ומסתמא אם היו באים ב' הצדדים ביחד היו מגיעים לפשרה הקרובה לדין.
והיכן שברור להורים שהדין עמהם, בפרט אחר שהתייעצו עם מורה הוראה, ולא רצו להחזיר להם המגיע להם, הרי האם יכולה לשלוח את חבירתה העו"ד שתבקש בסמכותה להחזיר להם המגיע להם. והרי חוב ברור מותר להוציאו אף על ידי ערכאות ממש וכמ"ש בשו"ת מהרש"ם ח"א (סי' פ"ט) וח"ג (סי' קצ"ה). ע"ש. ואף שבזה יתכן ואינו חוב ברור אחר שהצד שכנגד טוען שהדין עמו, מ"מ לשלוח חברה בתור שליחה ומתוקף סמכותה היא עו"ד (ולא כפתה להחזיר אם יש לצד השני טענות אמיתיות וברורות) ולכן לא רוצים להתחמק ומעדיפים לשלם ולא ללכת לדיון, אין זה בגדר ערכאות.
רק שלגבי עמלת ביטול השיקים, קשה לחייב את ההנהלה, כיון שיטענו דקים להו כהסוברים שההפסד על בעה"ב, וכיון שהם מוחזקים בכסף קשה לחייבם בזה (ואם היו באים לדין מסתמא גם בזה היו מגיעים לפשרה). אבל את השיקים על פי האמור הנהלת החוג צריכה להחזיר.
וזאת למודעי, שכל זה כשאין דברים ברורים בחוק, אבל אם יש בזה נהלים ברורים, גם לפי ההלכה הולכים אחר הנהוג בזה ברשויות. כמו שאמרו כמה דיינים, וכ"כ הגרע"י טולידאנו במאמרו (שהבאתי בהערה לעיל).
כל שמשאיר סכום שאותו מחלק ע"פ דין תורה יכול לעשות כן כמ"ש מו"ר ראש הישיבה נר"ו במקור נאמן ח"א (סימן תתמ"ו) ושכן כתבו בשם האדמו"ר מליובאוויטש ע"ש
ובאופן כללי כדאי להתייעץ בזמן כתיבת הצוואה עם דיינים מומחים שיהיה לצוואה תוקף ע"פ דין תורה .
במידה ואתם אומרים "הרי אני כאילו התקבלתי" נחשב שקיבלתם
א. כיון שבאמת אתה טרחת לאסוף כסף זה עבור גליון זה, והתרמת באמצעותך ולכן הוציאו קבלה על שמך (כי אין אפשרות להוציא לכל אחד שתרם 3 ש"ח קבלה) מותר לך להשתמש בקבלה זו לצורכי מס.
ב. אין להשאיל כל חפץ ללא רשות בעליו אך בנדון זה של ס"ת אם הדרך להשאיל ס"ת לבתי אבלים, מסתמא דעת הבעלים גם לכך (ובפרט היכן שאי אפשר לשואלו על כך).
ג. מתן מעשרות רצוי לישיבות ולכוללים תלמידי חכמים הזקוקים גם לסיוע גשמי וכן אפשר לעניים ושאר ענייני תורה וכיוצ"ב ועניי עירך קודמים
Google